חוות וקהילות בפורטוגל

אנו מודים לנויה קאופמן על השיתוף הנפלא שלה עמנו בדמות כתבה זו

חוות וקהילות בפורטוגל

לאחרונה בפורטוגל התעורר טרנד חדש של זוגות, משפחות, ואף יחידים, אשר מגיעים ממקומות שונים בעולם, בעיקר אירופה וישראל, על מנת לקנות שטח בפורטוגל ולעבור להתגורר בו. חלק מהשטחים מנותקים מכל התשתיות הבסיסיות כמו מים, חשמל, גז, ביוב וכו'. ברבים מהשטחים יש בית עתיק, אותו הם משפצים וגרים בו, ולפעמים בונים בית חדש ממש מאפס. ברוב השטחים תמצאו גינת ירק, לשימוש עצמי או מכירה. הרעיון הוא לחיות חיים ברי-קיימא, ללא תלות באמצעים חיצוניים, ללא תלות במערכות הקיימות, לצרוך כמה שפחות ולבזבז במידה מועטה. הרעיון נובע מסיבות אידיאולוגיות של חיים אקולוגיים ושימור כדור הארץ ובאותה המידה גם מסיבות כלכליות של חיים זולים ללא צורך בהכנסה גבוהה.

רבים מהאנשים חיו בעבר עם קריירה מסודרת, שגרה של עבודה-בית-עבודה, חלקם ללא אפשרות לחסוך כסף למרות שגרת העבודה. הסיבה לכך היא שההוצאות שלהם עלו על ההכנסות, מאחר והמקום בו גרו היה יקר, בגלל שהרשו לעצמם לבזבז יותר בגלל שהם עובדים, וחלקם בגלל הוצאות נלוות לעבודה כמו דלק, אוכל בחוץ וכו'. חלקם חזרו הביתה בשעות מאוחרות במיוחד, לאחר שילדיהם כבר הלכו לישון, ובכך הפכו להיות "הורים של סופי שבוע". חלקם בילו שעות בפקקי תנועה.

האנשים שרוכשים שטח ועוברים לגור בו, מחליטים "לצאת מהמשחק", מהרדיפה אחר קריירה ושגרה מעייפת ודורשנית, ולפתוח בחיים חדשים, ללא עבודה או הכנסה מסודרת, אך עם יותר שקט נפשי, יותר זמן לילדים ולעצמם. הם מגיעים בדרך כלל עם חסכון כלשהו, ממנו קונים את השטח וכל שאר הציוד הנחוץ, בונים את הבית, ואת השנים הראשונות לחיים החדשים. ההוצאות השוטפות נמוכות מאד – אין חשבונות שוטפים, משכנתא, והארנונה נמוכה מאד. אם יש גינת ירק, אז אוכלים את רוב הירקות משם. מאחר ורבים מהאנשים גם צמחוניים או טבעוניים, אין צורך בתוספות רבות לארוחה. בדרך כלל לאחר מספר שנים, אם לא לפני, צריך לחפש הכנסה כלשהי.

העבודה על השטח, בבניית הבית, בגינת הירק, גיזום כללי של הטבע הפראי וכד' – היא קשה ודורשת שעות רבות. אך זוהי עבודה עצמאית ללא בוס המחליט על שעות העבודה או על כמות העבודה, ואין הרבה הבדל בין ימות השבוע. אנשים אלה לא צריכים לשיר את השיר: "היום יום חמישי" המפורסם...

צורת החיים הבלתי קונבציונלית מתבטאת בכל תחומי החיים; צורת הבנייה, חינוך הילדים, רפואה, אוכל ועוד. קיימות צורות בנייה שונות: חומרים טבעיים כמו בניית קירות מערמות חציר, שנחשב למבודד טוב, חומרים ממוחזרים כמו בניית קירות מצמיגים עם אדמה דחוסה בתוכם, ופחיות שתיה קלה ריקות עם מלט, הנחשבים לקירות חזקים במיוחד. 

חינוך הילדים הוא לפעמים חינוך ביתי, מתוך התנגדות למערכת החינוך הרגילה, והעדפה של שעות רבות יותר עם הילד בבית. מבחינת רפואה, פעמים רבות הילדים אינם מחוסנים מסיבות אידאולוגיות. מבחינת האוכל, כפי שצוין, רבים צמחונים או טבעוניים, או לפחות מבשלים בבית ללא בשר או מוצרים מן החי. אחרים מחזיקים תרנגולות שחיות חיי חופש, ואוכלים את ביציהן, כבשים ועזים בשביל החלב, ואף לפעמים חזירים לשחיטה ומאכל.

המים שבשטח מגיעים מבאר, בור מים, נביעת מים, נחל, או אגירת מי גשמים. החשמל מופק מפנלים סולריים, וסוללות לשעות הערב. הגז נקנה בבלוני גז. חימום הבתים נעשה בדרך כלל באמצעות עצי הסקה, וגם לזה נבנו תנורים יעילים יותר הצורכים פחות עץ להסקה. יש מקומות בהם תנור האפייה הוא טאבון מאבן, ולפעמים הוא אפילו אותו התנור המשמש לחימום הבית.

השירותים הם פעמים רבות שרותי קומפוסט, שהם עשיית צרכים לתוך דלי, מיכל או בור, וכיסוי הצרכים בנסורת. לאחר זמן מה, הם הופכים לדשן. יש בתים עם שרותים נשטפים רגילים, הנשטפים למיכל ניקוז כזה או אחר הנמצא בשטח (מיכל אטום המרוקן אחת לכמה שנים, מיכל מחורר, ואף מיכל עם תולעים האוכלות את הצרכים).

השטחים נמצאים בדרך כלל מרחק של מספר ק"מ מכפר או עיר, כך שלא תמיד הם "באמצע שום מקום", ולחלקם הגישה נוחה מאד. יש מקומות שחיים בקומונות, ויש שטחים שנשארים של אנשים בודדים. ההתערבבות עם הקהילה הפורטוגזית תלויה באנשים עצמם. חלקם אינם דוברים כלל פורטוגזית וחלקם מדברים באופן שוטף. לחלקם חברים פורטוגזים וחלקם מתערים עם תושבים "זרים" אחרים כמותם בלבד.

רבים אומרים שאנשים אלה הם אמיצים במיוחד, ובמידה מסוימת זה נכון. לעזוב את הידוע והמוכר, גם מבחינת ארץ חדשה למגורים (מיקום, האנשים שבסביבה, שפה, תרבות..), וגם מבחינת הסיכונים והקשיים האפשריים – חוסר הסתדרות עם חיי הכלכלה, עבודה אינטנסיבית ומאומצת, החיים הבסיסיים חסרי המותרות, זמן אינטנסיבי לפתע עם בן הזוג (שכבר לא היו רגילים לשהות זה במחיצתו של זו כל כך הרבה שעות ביום), הילדים וכו'.

אך אנשים אמיצים אלו מקבלים ללא ספק תגמול לכך – טבע, חופש, זמן איכות, עצמאות וכל יום הוא הרפתקאה חדשה. הם מגלים מחדש את בן הזוג, הילדים, ואף את עצמם.