מוזיקת פאדו

גיטרת הפאדו - Fado Guitar

כמו שאתם יודעים שדג הבקאלה הוא האוכל המסורתי של פורטוגל; כמו שאתם יודעים שכדורגל הוא הספורט האהוב על פורטוגל; כמו שאתם יודעים שיין הפורט הוא האלכוהול הנפוץ בפורטוגל; כך אתם צריכים לדעת שמוזיקת הפאדו – היא המוזיקה שמזוהה עם פורטוגל.

כדי להתחיל להבין את משמעות המוזיקה, נלך לשורשי שמה; המילה "פאדו" מגיעה מהמילה הלטינית "פאטום" שמשמעותה היא גורל. ישנן סברות רבות על מקור המוזיקה, אך המקובלת ביותר היא כי בתקופת עידן התגליות, התקופה שבה גברים היו יוצאים למסעות ארוכים בים, הנשים היו נשארות ושרות את שירת הפאדו, שירת געגוע ואהבה. שירת הפאדו נועדה לבטא את ההרגשה שהפורטוגלים קוראים לה "סאודד" Saudade. מילה זו מבטאת געגוע עמוק, מעין כמיהה לדבר לא ידוע, נוסטלגיה לעבר מהולל. לרוב השירה תהא על המציאות הקשה של חיי היומיום, על אהבה ועל העיר. 

מוזיקת הפאדו ידועה כמוזיקה מלנכולית, אולי אפילו מעט דכאונית. ניתן להרגיש את מהות הגורל בשירת הפאדו, בכך שהסגנון המקובל בשירה זו הוא השתהות בסוף המשפט, כשהזמר/ת מושכים את סוף הפסקה ויוצרים השפעה דרמטית.

אם תצטרפו אלינו לסיור בליסבון הקלאסית, ניקח אתכם לפינת חמד בה תוכלו לחוות את שירת הפאדו מבעד לציור. בציור תוכלו לראות איך שירת הפאדו מלווה בשני נגנים; אחד עם גיטרה רגילה והשני עם הגיטרה הפורטוגלית הידועה בשירת הפאדו.

עוד אתם תראו שם, דמות משמעותית העונה לשם "מריה סברה" Maria Severa. על אף המקורות כי שירת הפאדו החלה את דרכה מאות שנים אחורה, נהוג לייחס את פריצתו בסביבת ליסבון בתחילת המאה ה-19 לספירה. מי שהייתה זמרת הפאדו המפורסמת הראשונה הייתה מריה סברה, אשר זכתה לתהילה בזכות מחזה שנכתב עליה ולימים הפך לסרט הקולי הראשון בפורטוגל.

מלבד מריה, ודאי שמעתם את השם "עמליה רודריגז" Amalia Rodrigues, הלוא היא ה-זמרת המפורסמת ביותר בעידן שלנו כאשר אנו מדברים על מוזיקת הפאדו. מריה נחשבה להיות "מלכת הפאדו", בזכות העובדה שהיא זו שהפיצה את הסגנון ברחבי העולם במאה ה-20 לספירה. שורשיה מהעיר ליסבון, וכסמל לכבוד וההערכה שהמדינה מעניקה לה – עמליה אף נקברה עם מותה (בשנת 1999) בפנתיאון הלאומי לצד ענקי תרבות ושלטון נוספים.

משהו נוסף שחשוב שתכירו לפני שאתם יוצאים לחוות את עולם הפאדו בטיולכם;

קיים שוני בסגנון הפאדו המקובל בליסבון בין זה המקובל בעיר קוימברה. קוימברה ידועה בשירת הפאדו הגברית והיותר מלנכולית שלה. הסגנון הזה קשור באופן ישיר לאוניברסיטה העתיקה הממוקמת בעיר, אשר פיתחה מסורות לפיהן גברים הם הזמרים הבלעדיים, לרוב בלבוש האקדמי השחור והכבד. בעוד שבקוימברה לא נהוג למחוא כפיים בתום השירה, אלא במקרה הטוב לכחכח בגרון, בליסבון נהוג להריע והגישה היא יותר אופטימית. בליסבון, מוזיקת הפאדו תישמע הן מפי נשים והן מפי גברים, ונוטים להגדירה כ"שמחה יותר". היא ידועה כיותר צבעונית וחיה.  

לא משנה באיזו עיר, מאז סוף המאה ה-19 לספירה, שירת הפאדו החלה לתפוס תאוצה בפורטוגל ולהישמע במסבאות, בתי קפה ואפילו כך סתם ברחובות הערים. עם ביקורכם בפורטוגל, אל תהססו להקדיש ערב לטובת חווית הפאדו באחת הערים.

מחפשים המלצות לפאדו בליסבון? לחצו כאן.