פורטו היא ללא ספק אחת הערים היפות ביותר בפורטוגל. בין היתר ניתן למצוא בה מגוון בניינים מרשימים, היסטוריים וחדשים כאחד, שמהווים נקודות שבהן חובה לבקר, בין אם אתם חובבי ארכיטקטורה או לא.

ריכזנו עבורכם רשימה של המבנים שאתם חייבים להכיר –

מגדל קלריגוש (Torre dos Clérigos)

אנחנו פותחים את הרשימה שלנו עם המבנה הגבוהה ביותר במרכז פורטו, אשר מתנשא לגובה של כ-75 מטרים – מגדל קלריגוש.

זהו אחד המבנים המרשימים ביותר בעיר. הקלריגוש נחשב לאחד הסמלים החשובים ביותר של פורטו ולפנינה ארכיטקטונית – מהגובה המרשים, דרך העיצוב הבארוקי המיוחד שלו, המגדל משמש כמרכז ביקור לכולם – מאוהבי ארכיטקטורה ועד לתייר הממוצע שמחפש נוף יפה.

תמורת תשלום סמלי ניתן להיכנס ולטפס עד חלקו העליון של המגדל. ושם, בהתחשב בכך שמדובר במבנה הגבוה ביותר במרכז העיר, יפתח בפניכם נוף פנורמי מדהים של 360 מעלות על העיר. על מנת להגיע למעלה תצטרכו לעבור 225 מדרגות, אך הנוף בהחלט שווה כל שריר כואב. (:

למידע נוסף על הקלריגוש, החל מהאדריכל שאחראי על העיצוב שלו ועד לשעות הביקור המומלצות, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה שלנו שמוקדשת כולה למבנה כאן.

בואו להתרשם מרשימת הסיורים שלנו >>

מוזיאון הצילום (Centro Português da Fotografia)

ממש ליד מגדל הקלריגוש נמצא מוזיאון הצילום של פורטו, בו מומלץ לבקר גם אם אתם לא חובבי צילום גדולים. מלבד העובדה שהכניסה אליו היא בחינם, מאחורי הדלתות האדומות–חומות הגדולות שלו והתערוכות המוצגות בו, מתחבא גם סיפור מיוחד – המבנה הצהוב הזה שימש בעבר כבית כלא!

בית הכלא הוקם בשנת 1767 והמשיך לשמש ככזה עד שנת 1974, שנת נפילתה של הדיקטטורה בפורטוגל. במהלך שלטונו, סלזאר השתמש במבנה כבית כלא לאסירים פוליטיים, שנכלאו במקום לתקופה של עד כשנה וחצי. וכמו בזמן דיקטטורה, אפשר לדמיין שלא היו הרבה תאים פנויים… עם נפילת הדיקטטורה, ועקב הקמת בית כלא חדש בעיר, בית הכלא נסגר. בין היתר, משום שלא עמד בתנאים של בתי כלא ברחבי העולם.

בשנת 1997 המבנה שופץ ונפתח מחדש כמרכז הצילום של פורטוגל. מלבד התצוגה הקבועה ישנן תערוכות מתחלפות (אליהן הכניסה כן בתשלום לעתים). ואם תכנסו תראו שכל היצירות מוצגות בחדרים המקוריים של בית הכלא.

המוזיאון מציע 3 קומות לבקר בהן – בקומה הראשונה מוצגות התערוכות המתחלפות, בקומות השנייה והשלישית מוצגות התערוכות הקבועות, ביניהן אוסף של מצלמות מכל הזמנים שמוצג בקומה השלישית. ממצלמות עתיקות למצלמות בילוש שמעוצבות כמו פחית קוקה-קולה או מוסתרות בחפיסת סיגריות.

תוכלו לקרוא בהרחבה על המוזיאון ממש כאן.

 

גלריה דה פריז (Galeria de Paris)

מקום נוסף שנמצא לא רחוק ממגדל הקלריגוש ושווה להכיר הוא ״גלריה דה פריז״. אמנם לא מדובר בבניין אחד, אלא ברחוב ואנחנו סוטים מעט מהנושא המרכזי של הכתבה, אך היינו חייבים להתייחס גם לרחוב המיוחד הזה בכתבה כזאת.

מדובר ברחוב פריזאי מקסים, שלמרות הנראות היחסית עתיקה שלו, נבנה בתחילת המאה ה-20. כן כן, אמרנו “פריזאי”. כאשר תעברו ברחוב הזה תרגישו שלרגע עזבתם את פורטו והגעתם לעיר על שמה נקרא הרחוב.

במקור, הרחוב תוכנן להיות מקורה עם תקרת זכוכית ולהוות מדרחוב מסוגנן להולכי הרגל. אך עקב עיכוב גדול בתכנון התקרה המיוחדת, התכנית לא יצאה לפועל. המקומיים החלו לשכור חנויות קטנות ברחוב ולאחר זמן קצר אותן חנויות הוסבו לפאבים ומסעדות. כיום הרחוב מוכר כמרכז חיי הלילה של העיר. לכן מומלץ להגיע לרחוב כמה פעמים במהלך הביקור שלכם. בפעם הראשונה בשעות היום, על מנת להתפעל מהיופי של הרחוב והבניינים, בפעם השנייה מוקדם בערב, על מנת ליהנות מארוחת ערב נעימה (שבדרך כלל מלווה במוסיקה חיה), ובפעם השלישית בלילה (או כמובן להישאר באזור אחרי ארוחת הערב), כשבמסעדות מזיזים את השולחנות והכיסאות, והמקום הופך לאזור פאבים ומועדוני ריקודים.

אם אתם מעוניינים בהמלצות ספציפיות לסצנת חיי הלילה בפורטו, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה הזאת.

 

בית העירייה שבקצה שדרת אליאדוש

כל המבנים בשדרה הראשית של העיר, אליאדוש (Aliados), מיוחדים ושווים הצצה. אך בית העירייה החדש, שנמצא בקצה העליון של השדרה, הוא ללא ספק המיוחד ביותר ביניהם.

האדריכל שאחראי על עיצוב המבנה הוא קוריה דה סילבה (Correia de Silva) ולמרות חזותו ההיסטורית, מדובר במבנה חדש יחסית שבנייתו החלה בתחילת המאה ה-20. עקב עיכובים והחלפת ידיים רבות, בית העירייה נפתח רק בשנת 1957.

הבניין מורכב משש קומות, מרתף ושתי חצרות פנימיות. מגדל השעון המרכזי והמרשים מתנשא לגובה של כ-70 מטרים, והוא המבנה השני בגובהו במרכז העיר. ניתן לטפס אל ראש המגדל – מדובר בעלייה של 180 מדרגות. העיצוב הפנימי של הבניין לא נופל מהרמה של העיצוב החיצוני. פנים הבניין עשוי מגרניט ושיש מקושטים ומהודרים.

חזית הגרניט של הבניין מעוטרת בתריסר פסלים, יצירותיהם של ג׳וזה סוזה קאלדאש (José Sousa Caldas) והנריקה מורירה (Henrique Moreira), והם מייצגים את התעשיות השונות בהן פורטו ידועה, כגון חקלאות ענפה, תעשיית ברזל וסחר.

אם אתם מעוניינים לבקר במקום ולחזות בעושר שלו בעצמכם, תוכלו להשתתף בסיור שמוצע מטעם המקום. הסיור אורך כשעה ובסופו עולים למגדל השעון.

 

תחנת הרכבת סאו בנטו (Estação de São Bento)

ליד הקצה השני של השדרה נמצא מבנה מרשים נוסף – תחנת הרכבת סאו בנטו, שנחשבת לאחת מתחנות הרכבת היפות יותר בעולם. ופה, עיקר היופי נמצא בפנים.

מרגע הכניסה לאולם הקבלה הגדול אפשר להרגיש את הפאר המיוחד שלה. בתוך התחנה אתם תפגשו 4 קירות מכוסים ומקושטים באריחים הפורטוגזים המפורסמים – האזולז’וש (Azulejos). כל אחד מהקירות מספר סיפור מעניין על ההיסטוריה של פורטוגל. החל מאורח החיים בצפון המדינה, דרך אירועים חשובים של משפחת המלוכה ועד לקרבות חשובים.

לקריאה נוספת על התחנה, מסיפור ההקמה המעניין שלה ועד הסיפורים השונים של הציורים, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה הזאת.

 

שוק פריירה בורגש (Mercado Ferreira Borges)

שוק פיריירה בורגש הוא מבנה שעשוי בעיקרו מברזל, שבעצם בכלל לא מתפקד כשוק! הוא נבנה בתקופת הברזל של פורטו, בשת 1885, במטרה להיות שוק שיחליף את השוק הישן שפעל בטיילת של פורטו, על גדת נהר הדורו. אך המבנה מעולם לא פעל כשוק, עקב טעויות בעיצוב שלו. המבנה נקרא על שמו של פריירה בורגש, ממובילי המהפכה הליברלית של פורטוגל.

בתחילת המאה ה-20 חיפשו בעיריית פורטו למה להסב את אותו בניין ברזל מיוחד. במהלך השנים הבניין פעל כמחסן לציוד צבאי, בית תמחוי לאוכלוסייה הענייה של פורטו ואף לרגע קצר כמוזיאון לאומנות. כיום, פועל במבנה מועדון ההארד קלאב (Hard Club), שהוא מועדון של מוסיקה ותצוגות אומנות). עוד תוכלו למצוא בחלקו העליון של המבנה מסעדה איטלקית. למרות שהחליף תפקידים שונים במהלך השנים המבנה שמר על עיצובו המקורי, ומחזיק במעמדו כאחד מהבניינים האחרונים של תקופת הברזל בפורטו.

 

בית המוזיקה (Casa da Música)

באיזור מעט מרוחק ממרכז העיר, נמצא אחד המבנים המודרניים והמעניינים ביותר של פורטו – בית המוסיקה. העיצוב המיוחד והשנוי במחלוקת מחייב את כל מי שעובר לידו לעצור לרגע, להסתכל ולצלם. זהו כמובן אולם מופעים, שנחשב לאחד מאולמות המופעים עם האקוסטיקה הטובה ביותר בעולם.

לקריאה נוספת, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה שלנו שמוקדשת כולה למבנה כאן.

 

סרה דו פילאר (Serra do Pilar)

למרות שאמרנו שנדבר על מבנים מיוחדים בפורטו, והמבנה הזה נמצא מצידו השני של הנהר, אנחנו פשוט לא יכולים להשאיר אותו מחוץ לרשימה.

הסרה דו פילאר נמצא במקומו מאז שנת 1564. המבנה שימש במקור ככנסייה ומנזר של אחוות ג׳ריג׳ו (Grijó). המבנה עבר שינויים והרחבות ורק בסוף המאה ה-17 הבנייה שלו הושלמה כמבנה שאנחנו מכירים היום.

בתחילת המאה ה-19 נפוליאון פלש לפורטוגל וכבש את העיר פורטו. המנזר, שהיה נטוש באותה תקופה, שימש כמקום מחבוא ותכנון מתקפת הפתע של הגנרל ארתור וולסלי (Arthur Wellesley) נגד נפוליאון. המתקפה החזירה את פורטו לשליטת פורטוגל, והמנזר היה חלק גדול מאותו ניצחון.

העיצוב המיוחד של המנזר מושפע מסגנונות הרנסאנס והמנוייסט. המנזר והכנסייה שניהם מבנים עגולים עם היקפים זהים, זהו אחד המנזרים היחידים במערב אירופה שבנויים בצורה כזו.

 

אם אתם רוצים לדעת יותר ולהכיר את הסיפורים מאחורי חלק מהמבנים האלה, אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסיור של פורטו הקלאסית!