פורטוגל לחובבי ארכיטקטורה

פורטוגל, שנחשבת למדינה העתיקה ביותר באירופה עם אלפי שנים של היסטוריה, היא גן עדן אדריכלי. מעבר להיסטוריה העשירה של המקומות שתבקרו בהם, פורטוגל היא חגיגה לעיניים ובמיוחד אם אתם בקטע של ארכיטקטורה. תוכלו למצוא בפורטוגל כל כך הרבה סגנונות שונים – גותיקה, אריחים מסורתיים, מבנים בעלי השפעה ערבית, מדרכות רומיות ומדרכות פורטוגזיות. אחד הדברים שמייחדים את פורטוגל הוא העובדה שכל הסגנונות האלו חיים להם ביחד בשכנות טובה, לעיתים אפילו במבנה אחד, והשילובים המיוחדים האלו הם אחד הדברים שמייחדים את הנוף המקומי. 

ריכזנו לכם כאן רשימה של כמה מהמבנים המרשימים בפורטוגל שאסור לכם לפספס!

בואו להתרשם מרשימת הסיורים שלנו >>

אזור ליסבון

1. מנזר ז’רונימוש בליסבון (Mosteiro dos Jerónimos)

בלב שכונת בלם בליסבון, סמוך למקום שבו ספינות הפליגו לעולם החדש, ניצב מנזר ז’רונימוש – יצירת מופת אדריכלית שנבנתה במאה ה-16 כאות תודה למריה הקדושה על הצלחות הפורטוגלים בעידן התגליות, ובפרט מסעו המוצלח של ואשקו דה גאמה להודו. הבנייה החלה בשנת 1501 ונמשכה כ-100 שנים!
זהו המבנה המנואליני החשוב ביותר בפורטוגל, ולמעשה אחת הדוגמאות הבודדות בעולם לסגנון הייחודי הזה. 

אבל מה זה בכלל סגנון מנואלני?

הסגנון המנואליני (Estilo Manuelino) הוא אולי ההמצאה האדריכלית הגדולה ביותר של פורטוגל! הוא נקרא על שמו של המלך מנואל הראשון, בתקופה שנחשבת לשיא עוצמתה של פורטוגל – עידן התגליות.
זהו סגנון שמופיע רק בפורטוגל ובקולוניות שלה לשעבר, ומשלב בין גותיקה מאוחרת לאלמנטים ייחודיים שנלקחו מעולם הספנות והים: חבלים מפותלים, עוגנים, צדפות, כדורי תותח, צמחים וצלבים של מסדר כריסטו. האלמנטים מגולפים באבן בעבודה מדויקת ומפורטת בצורה בלתי רגילה. הסגנון המנואלני ממש מספר סיפור על התקופה הכי עוצמתית שפורטוגל חוותה בכל ההיסטוריה שלה, והשורה התחתונה שלו היא “תראו כמה אנחנו חזקים, וכל זה מגיע מהים”.

מנזר ז’רונימוש הוא אחד מ-7 פלאי פורטוגל והוכרז כמונומט לאומי של אונסקו בשנת 1983.

המבנה מחולק לשני חלקים: הכנסייה שהכניסה אליה חינמית (סגורה בימי שני) והמנזר שהוא מוזיאון בתשלום. מוזמנים לקרוא על המבנה בהרחבה ממש כאן.

2. מגדל בלם (Torre de Belém)

עוד מבנה מנואלני בליסבון שנבנה בשנת 1515 כשער ימי לכניסה לליסבון. מבחינת אלמנטים מנואלנים מגדל בלם עדין יותר מז’רונימוש בעיטורים, אך המבנה כולו בנוי בצורה של חרטום של ספינה! במקור הוא היה מוקף במים, כאשר הנהר היה רחב יותר, וכיום הוא קרוב לגדה אך עדיין מוקף במים בזמן הגאות. צורתו המיוחדת היא גם בחירה עיצובית כמבנה מנואלני, אך זה היה גם מבצר פונקציונלי ששמר על הכניסה הימית לעיר הבירה והרתיע אויבים שראו בו ספינה פורטוגזית שאורבת לאויבים בכניסה לעיר. 

גם מגדל בלם הוא אחד מ-7 פלאי פורטוגל וגם הוא מונומנט לאומי של אונסק”ו משנת 1983, תוכלו לקרוא עליו בהרחבה כאן.

ניתן להיכנס למבנה בתשלום. בינינו? לא ביקור חובה, הוא הרבה יותר מעניין מבחוץ.

נכון ליולי 2025 המבנה בשיפוצים ולא ניתן לבקר בו.

3. ארמון פנה (Palácio Nacional da Pena)

אם לא שמעתם על ארמון פנה, כנראה שאתם חיים על מאדים! מדובר במבנה הכי מפורסם בפורטוגל שכל תייר רוצה להגיע אליו, ובצדק. לארמון הפנה בסינטרה יש היסטוריה ארוכה מאוד, הוא התחיל כקפלה במאה ה-12, הוסב למנזר במאה ה-16, ולבסוף במאה ה-19 הפך לארמון הקיץ של משפחת המלוכה בהובלתו של המלך פרדיננד השני. כל תקופה השאירה את חותמה, אך בעיקר במאה ה-19 הארמון התמלא צבעים וסגנונות בשילובים שגורמים לו להיראות כמו לא פחות מארמון דיסני משוגע.
בארמון תמצאו שילוב אקלקטי (בלשון המעטה) של סגנונות: ניאו-גותיקה, ניאו-בארוק, מורי, רומנטיקה, וכמובן הסגנון המיוחד שאתם כבר מכירים – מנואלני ונאו-מנואלני. קירות צהובים־אדומים, אריחים כחולים, צריחים דרמטיים, קירות ותקרות מעוטרות בצפיפות והמון חפצי אמנות מיוחדים – כולם גרים בכיף בארמון פנה.

מעבר לעובדה שהארמון עצמו יפהייפה ומרשים ביותר הוא גם מוקף גנים של כ-200 דונם! אפשר להעביר שם יום שלם רק מללכת לאיבוד בשבילים. וכן, ניחשתם נכון, גם הארמון הזה הוא אחד משבעת פלאי פורטוגל וגם הוא נחשב לאתר מורשת עולמי יחד עם העיירה סינטרה כולה!

ניתן לקנות כרטיס לגנים ולארמון, או כרטיס רק לגנים שיאפשר לכם להגיע עד לארמון, לראות אותו מבחוץ ואת התצפיות, אבל לא להיכנס פנימה.

חשוב לדעת שהכרטיסים לפנים ארמון הם לפי שעות וניתן להיכנס רק בשעה הרשומה בכרטיס ולכל היותר בחצי שעה שאחריה. ניתן להיכנס לגנים בכל שעה שתרצו אך פנימה רק בשעה הרלוונטית. 

הכרטיסים נגמרים מהר וכדאי להיערך לכך בהתאם כדי שתוכלו לתכנן את שאר היום שלכם.

מרכז פורטוגל

4. מנזר בטאליה (Mosteiro da Batalha)

מתחילים להצפין מליסבון ובערך תוך שעה וחצי מגיעים לעיירה מנומנמת עם מבנה גרנדיוזי ומטורף לגמרי – מנזר בטאליה. המנזר נבנה לאחר ניצחון הפורטוגלים את הקסטיליאנים בקרב אלז’וברוטה בשנת 1385, והבנייה שלו נמשכה כ-150 שנים! התחלפו לאורך השנים האלו 8 מלכים ו-15 אדריכלים, כך שגם כאן יש שילוב סגנונות כיאה לפורטוגל, ובעיקר שילוב עוצר נשימה של גותיקה עם תוספות מאוחרות מנואליניות.
המבנה מרשים במיוחד בזכות התקרה הגבוהה, החלונות הצרים, האלמנטים המנואלנים והקפלה הלא גמורה, בכולן אפשר לראות איך הסגנונות משתנים מאגף לאגף.

במקום קבורים המלך ז’ואאו שהוביל את הקרבות נגד הקסטיליאנים והורה על הקמת המנזר, אשתו המלכה פיליפה מלנקסטר, וכמה מצאצאיהם, המפורסם בהם: אנריקה הספן. לא יודעים על מי אנחנו מדברים? קפצו לכאן.
עוד אחד משבעת הפלאים 😉

רוצים ליהנות מהנחות בסיורים? בואו לקרוא על החבילות שלנו >>

5. קונבנטו דה כריסטו בטומאר (Convento de Cristo)

אחד המבנים המסקרנים והיפים באזור מרכז פורטוגל, מרחק של כחצי שעה בטאליה אז תוכלו לבקש בשניהם באותו יום! הכנסייה המעגלית במרכזו נבנתה בהשראת כנסיית הקבר בירושלים על ידי הטמפלרים, ובמאה ה־16 הפכה למבצר-מנזר של מסדר כריסטו.
כאן נמצא “החלון המנואליני” המפורסם ביותר בפורטוגל – פסל־אבן כמעט תיאטרלי של עוגנים, חבלים, שורשים וצלבים – עושר ויזואלי שקשה לתאר במילים.
המורכבות הארכיטקטונית של המבנה כוללת מעברים בין סגנונות – רומנסק, גותי, מנואליני ואפילו בארוק.

מונסנטו

למרות שלא מדובר במבנה מסוים או באחד מפלאי פורטוגל, הכפר מונסנטו הוא פלא בפני עצמו. הבתים כאן לא נבנו סביב הסלעים – הם נבנו בתוכם. חלק מהבתים חצובים בתוך בולדרים עצומים, וחלק פשוט נשענים עליהם. יש כאן מגע ישיר בין אבן לטבע.

צפון פורטוגל

6. קתדרלת בראגה (Sé de Braga)

הכנסייה העתיקה ביותר בפורטוגל אשר נוסדה ב-1070! ומשלבת בין רומנסק מוקדם לגותיקה ובארוק.
חזית הכנסייה מזכירה מבצר ופנים המבנה כולל עיטורי עץ מצופים זהב (סגנון בארוק טיפוסי לצפון), ציורי תקרה ופסלים דתיים עתיקים. זו כנסייה שמראה איך מבנה חי ומתפתח לאורך מאות שנים.

7. טירת גימראייש – מקום הלידה של פורטוגל

הטירה היחידה ברשימת פלאי פורטוגל!
הטירה הזו מהמאה ה-10, נחשבת לתחילת העצמאות הפורטוגלית. כאן נולד המלך הראשון, אפונסו אנריקש.
הסגנון כאן פונקציונלי: אדריכלות רומנסקית צבאית, עם חומות עבות, מגדלים מבוצרים ואסתטיקה של תקופה בה לא בנו ליופי אלא לביטחון.

ועוד כמה סגנונות שחייבים להזכיר

אזולז’וש (Azulejos)

אזולז’וש הם אריחי קרמיקה מצוירים, בדרך כלל בצבעי כחול־לבן, אך לא רק,  שמכסים את החזיתות והקירות של אינספור מבנים ברחבי פורטוגל. המילה “אזולז’ו” מגיעה מהשפה הערבית (al-zellij, “אבנים קטנות מלוטשות”), ומהכיבוש המוסלמי של חצי האי האיברי.

במאה ה־15 הגיעו האזולז’וש לפורטוגל, ובמאה ה־17 הפכו לאמנות פופולרית: כנסיות ומנזרים השתמשו בהם ליצירת סצנות מהתנ”ך ומהברית החדשה, בארמונות קישטו איתם אולמות וחדרי מדרגות, ובמאה ה-20 כבר ניתן היה למצוא אותם בבתים פשוטים בכל רחבי פורטוגל.

בנוסף לאסתטיקה המיוחדת של האזולזו’ש יש להם גם שימוש: הם וסת טמפרטורה מאוד יעיל, משאירים את הבית קריר במהלך הקיץ, שומרים על החום בפנים בחורף ומגנים מהלחות. 

כמה דוגמאות של אזולז’וש שאתם חייבים לראות:

• תחנת הרכבת סאו בנטו בפורטו: יותר מ-20,000 אריחים מספרים את תולדות פורטוגל.
• Igreja do Carmo בפורטו: חזית שלמה שמצופה בציורי קיר אזולז’וש מרהיבים.
• Palácio dos Marqueses de Fronteira בליסבון: גן שכולו מצופה באזולז’וש מצוירים ביד.

אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסיור של אראבידה והסביבה, במהלכו אנחנו מבקרים במפעל מקומי שמייצר אריחים פורטוגזים בטכניקות מסורתיות כמו לפני 500 שנה!

מדרכה פורטוגזית (Calçada Portuguesa)

המדרכה הפורטוגזית היא אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם המרחב הציבורי בפורטוגל והיא הרבה יותר מאשר ריצוף. מדובר באמנות רחוב במובן המדויק של המילה: אבנים קטנות, לרוב מגיר לבן וגרניט שחור, מסודרות בעבודת יד מדויקת ליצירת תבניות צורניות מורכבות. המדרכה נולדה בליסבון בסוף המאה ה-16, ומאז התפשטה לערים רבות בפורטוגל ואף למושבות לשעבר. המדרכות בפורטוגל מספרות סיפור על הים, על העיר, ועל התרבות המקומית. מעבר לאסתטיקה, יש כאן גם ביטוי למסורת בעלי המלאכה ולשימור ההיסטוריה והצביון המקומי.

איפה רואים את המדרכה הפורטוגזית? בכל מקום! רק לפתוח את העיניים ולהטות את הראש למטה. 

מה שכן, כמה שהמדרכה הפורטוגזית יפה, ככה היא לא נוחה. לא מספיק שכל פורטוגל גבעות והרים, המדרכות הופכות את ההליכה ליותר מתאגרת במיוחד אם יש קשיי הליכה או עגלות. מה לעשות? לבוא עם נעליים נוחות 🙂

מוזמנים לקרוא עוד על המדרכה הפורטוגזית ממש כאן.

הסגנון הפומבליני 

רעידת האדמה של ליסבון בשנת 1755 הייתה לא רק אסון טבע אדיר אלא גם נקודת מפנה בתולדות התכנון העירוני והאדריכלות האירופית. במרכז השיקום עמד המרקש דה פומבל שהוביל חזון חסר תקדים: לבנות מחדש עיר על בסיס עקרונות של סדר, ביטחון ויעילות. כך נולד הסגנון הפומבליני – סגנון מוקדם של מודרניזם עירוני. הרחובות נבנו על פי גריד ישר, המבנים קיבלו חזיתות סימטריות ותכניות קבועות מראש, והכל הותאם למערכת של הגנה בפני רעידות נוספות, כולל שלד עץ גמיש בתוך קירות האבן. רובע באישה בליסבון הוא הדוגמה העיקרית ליישום הסגנון הזה: שכונה מתוכננת מראש, שמספרת את הסיפור של עיר שנולדה מחדש מתוך ההריסות, עם מבט קדימה ועם יסודות יציבים, תרתי משמע.

מוזמנים לקרוא עוד על רעידת האדמה של ליסבון כאן, או לבוא לסיור שלנו בליסבון בו נספר לכם את הסיפור המלא 🙂

אז הכינו את הנעליים ואת המצלמות, וצאו לחקור את האדריכלות המטורפת של פורטוגל!