דגל פורטוגל

דגל פורטוגל של היום מורכב ממספר אלמנטים מרכזיים ולמעשה מספר את ההיסטוריה הפורטוגזית דרך נקודות ציון מרכזיות. הדגל עבר לא מעט שינויים במהלך השנים, פעמים רבות כאשר התחלפו משפחות מלוכה או מלכים שונים שרצו שהדגל ייצג את זמן המלוכה שלהם. עם סיום המלוכה בפורטוגל בשנת 1910 לאחר המהפכה הרפובליקנית, הוחלף הדגל בצבעי כחול-לבן ובמקומו נכנס הדגל הרפובליקני שאנו מכירים עד היום, באדום ובירוק. 

שמעתם על הסיור החינמי שלנו? לחצו לכל הפרטים >>

כחול ולבן היו צבעי המלוכה הפורטוגזית, ועל כן רוב משפחות המלוכה השתמשו ברקע לבן לדגלים שלהן, ואיתו איזה שהוא סממן בצבע כחול כמו צלב, מגן ועוד. בדומה לישראל, הצבע הלבן מגיע מצבע המגנים של מלך פורטוגל הראשון אפונסו הנריקש, אך לגבי מקור הצבע הכחול ישנן מספר סברות. סברות מסוימות מייחסות את הבחירה בכחול לצבע הדם של בני המלוכה כפי שהתייחסו אליו בחצי האי האיברי ובמקומות נוספים באירופה (“דם כחול”), אך ישנה גם סברה על פיה הצבע הכחול היה צבע שקל היה לייצר ולכן השתמשו בו עבור הדגל. 

בחמישה באוקטובר 1910 נפלה בפורטוגל המונרכיה ובמקומה עלתה הרפובליקה. בעת החלפת השלטון היה צורך למצוא דגל חדש שיתאים לסוג השלטון החדש ולשם כך התכנסה ועדה לבחירת דגל שהייתה מורכבת מאושיות תרבות חשובות וביניהן הפוליטיקאי אבל בוטלו, קצין הצי אנטוניו לדיסלאו פאררה, העיתונאי והפוליטיקאי ז’ואאו שאגאס והצייר קולומבאנו בורדו פיניירו. הוועדה הוקמה עשרה ימים לאחר נפילת המונרכיה ב-5 באוקטובר 1910, ועבדה במרץ על מנת ליצור דגל שיתאים לערכים החדשים של פורטוגל אך גם ישמור על הייצוג של ההיסטוריה הענפה שלה.

מהר מאוד מצאו את עצמם נבחרי הועדה בויכוחים רבים אודות צבעי הרקע שיהיו לדגל. היו אלו שרצו לשמור על הצבעים של המלוכה והיו כאלו שרצו שהצבעים יהיו צבעי הרפובליקה – אדום וירוק. אחד הארגונים שתמך בשינוי הצבעים היה ה”מפלגה הרפובליקנית הראשונה” שנקראה Carbonária. לאורך תקופת זמן קצרה התקיימו דיונים בהם דנו באפשרות לשילוב בין צבעי המונרכיה לבין צבעי הרפובליקה אך גם הרעיון הזה לא צלח. לבסוף, לאחר דיונים רבים ואי הסכמות הצליחו ז’ואאו שאגאס, קולומבאנו בורדו פיניירו ואבל בוטלו, להסכים על הצבעים הרפובליקנים. היו מי שהרימו גבה גם על הבחירה הזו מאחר וירוק היה הצבע המובהק של בית בראגנסה ואדום היה הצבע המובהק של מלכי פורטוגל. 

ב-29 בנובמבר 1910 אושר הדגל על ידי הממשלה הזמנית ששלטה בפורטוגל, שהורתה לייצר כמות גדולה של דגלים במהירות, כרצון לבסס את המשטר החדש בפורטוגל. בפורטוגל וברזיל חוגגים את יום הדגל בתאריך ה-1 בדצמבר והלחץ על עיצוב והפצת הדגל החדש נבע גם מהרצון להספיק ולחגוג את החג עם הדגל החדש – הדגל הרפובליקני. הדגל הלאומי החדש אושר על ידי האסיפה המכוננת הלאומית, במושב הפתיחה שלה, באמצעות צו מ-19 ביוני 1911. לעם הפורטוגזי היה חשוב להדגיש שמדובר בדגל הלאומי שמייצג את כלל הפורטוגזים, שכן הדגל שקדם לו ייצג רק את משפחת המלוכה.

החלקים השונים של הדגל מספרים את סיפורה של פורטוגל:

צבעי הרקע

צבעי הרקע של הדגל היוו לא מעט מוקדי חיכוך בוועדה לבחירת הדגל. אך לבסוף, נבחרו צבעי הרפובליקה. אך לצבעים יש כמה פרשנויות חוץ מהיותם צבעי הרפובליקה. הסברה הרווחת היא שהצבע האדום מסמל את דם החיילים הפורטוגזים שנשפך במלחמה על האדמה ושהצבע הירוק מסמל את שמורות הטבע של פורטוגל. 

ספרה ארמילרית

הספירה הארמילרית היא הכדור הצהוב הניצב במרכז הדגל, והינה מכשיר שבו היו משתמשים יורדי הים על מנת לנווט במסעותיהם ברחבי האוקיינוס. המכשיר דימה את סיבוב הכוכבים סביב כדור הארץ כאשר כדור הארץ ממוקם במרכז המכשיר, שכן בעבר חשבו שהכוכבים מסתובבים סביב כדור הארץ. מאוחר יותר כאשר הצליחו להבין שהשמש היא המרכז שינו את הספירה. הספירה הארמילרית הופיעה בעבר גם בסמלים של הקולוניות הפורטוגזיות לשעבר, והיום היא עדיין משמשת כסמל פורטוגל.

הנקודות הלבנות

הנקודות על כל אחד מהמגנים הן בעלות חשיבות דתית. בעת כיבושו של מלך פורטוגל הראשון, ד’ אפונסו הנריקש התגלה אליו “מלאך פורטוגל” (יש הטוענים שזה היה הקדוש סנטיאגו ויש הטוענים שזה ישו עצמו). המלאך הפורטוגזי סיפר לאפונסו הנריקש שהוא הולך להילחם בחמישה מלכים מורים ולנצח אותם, במידה וייתן אזכור כלשהו לפצעים של ישו המסמלים אותו, וכך הגיעו לדגל הנקודות הלבנות.

המגנים הכחולים

המגנים הכחולים מייצגים את חמשת המלכים המורים אשר ניצח ד’ אפונסו הנריקש באותו קרב חשוב. עצם הבחירה לשים את הנקודות הלבנות בתוך המגנים הכחולים ובכך לקשר את סיפור הניצחון של ד’ אפונסו הנרקיש מייצרת הרמוניה סימבולית בתוך הדגל. 

הטירות

הטירות המקיפות את המגנים מסמלות את פורטוגל המאוחדת. למעשה אחרי שהסתיימו הכיבושים שהתחילו עם ד’ אפונסו הנריקש והמשיכו עם ד’ אפונסו השלישי בשנת 1249, קבעו כי כל טירה שנכבשה מהמורים תהיה חלק מקבוצת הטירות החשובות של פורטוגל, שמונות שבע במספר. על כן, הוחלט כי בעקבות החשיבות ההיסטורית העמוקה שלהן יש להכניסן לדגל. אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסיור של אראבידה והסביבה, במהלכו אנחנו מבקרים באחת הטירות החשובות האלו.

 

לפורטוגזים יש זיקה חזקה לדגל, בעיקר בשל העובדה שהוא הדגל של כלל האזרחים. בשביל להבליט כמה הדגל חשוב להם, הם קבעו כללים רבים בכל הנוגע להתייחסות אליו ולטיפול בו:

• כאשר הוא מוצג יחד עם דגלים אחרים, דגל פורטוגל חייב תמיד לקבל עדיפות על פני כל האחרים. עדיפות זו חלה על כל דגל אחר, לרבות דגלים של מדינות זרות, דגלים של ארגונים בינלאומיים ועל-לאומיים, דגלים אזוריים ומקומיים ודגלי גורמים פרטיים. 
• במידה והדגל עומד על תורן שמחובר לקרקע הוא לרוב יעמוד בצד ימין, בעוד ובמידה והמוט מחובר למבנה או בניין הוא תמיד יהיה ממוקם באמצע.  
• ישנם שלבים המפרטים את הדרך שבה צריך לקפל את הדגל כך שהחלק של המגנים והטירות תמיד יישאר חשוף וברור כלפי חוץ. 
• על הדגל להיות מואר כל שעות היממה, ועל כן, בשעות החושך יש לדאוג לתאורה חזקה מספיק שתאדיר ותפאר את הדגל.