ברובע בלם היפה שנמצא במערב ליסבון ושוכן על גדת נהר הטז’ו, שוכן ארמון אז’ודה שכונה בעבר “הארמון הבלתי גמור”. בנייתו של הארמון החלה אי שם במאה ה-18 אחרי רעידת האדמה בליסבון והמקום עבר כמה גלגולי חיים: מעיר אוהלים של מלך קלסטרופוב, לארמון עץ מלכותי ועד לצורתו הנוכחית כארמון אבן בורגני בנוסח המאה ה-19. הארמון הרוויח ביושר את הכינוי “הארמון הבלתי גמור” שכן הוא הושלם במלואו רק בשנת 2018, כ-250 שנים אחרי תחילת הבנייה שלו!
במהלך רעידת האדמה שהתרחשה בליסבון בשנת 1755 נחרב בין היתר גם ארמון ריביירה (Paço da Ribeira), הארמון ששכן בליסבון ממש על גדת נהר הטז’ו והיה מקום מושבה הרשמי של משפחת המלוכה במשך תקופה של כ-250 שנים. מלך פורטוגל, ז’וזה הראשון שניצל מהאסון מכיוון שהיה מחוץ לעיר, נחרד מעוצמת האסון והחורבן שזה המית על העיר. המלך שחטף קלסטרופוביה הורה על הקמת עיר אוהלים שתשכן את משפחת המלוכה מעתה והלאה והמיקום הנבחר היה גבעה ליד רובע בלם, במקום בו כיום שוכן ארמון אזו’דה. עיר האוהלים שכונתה Real Barraca (אוהל מלכותי), התפתחה תוך זמן קצר לארמון עץ (Paço de Madeira) שנפתח רשמית למגורים ב-1761, ובו חי המלך ז’וזה הראשון עד מותו ב-1777. יורשת העצר מריה הראשונה המשיכה להתגורר באותה תקופה בארמון קלוז’, ואילו ארמון אז’ודה שימש בעיקר כבית משפט עד שנחרב בשריפה גדולה בשנת 1794. בשנת 1796 החלה עבודת הבנייה על הארמון החדש שתוכנן להיבנות מאבן, והמשיכה באופן לא רציף ועם תחלופה של אדריכלים ואמנים רבים שעבדו במקום במשך שנים, בשל אירועי התקופה שגרמו לחוסר יציבות של השלטון (פלישת נפוליאון ב-1807, בריחת משפחת המלוכה לברזיל, חילופי שלטון ועוד). בשנת 1828 המלך מיגל הראשון בחר את הארמון כמקום מושבו הרשמי, דבר שהאיץ את עבודות הבנייה עד 1833 בה הבנייה נעצרה והמקום הפך לארמון משני.
על הסיור שלנו באזור בלם שמעתם? בקרו כאן לכל הפרטים>>
למעשה, עם הקפאת עבודות הבנייה בשנת 1833, ועל אף שבהמשך המקום אכן שימש למגורים של משפחת המלוכה, הבנייה לא הסתיימה והארמון נותר לא גמור עד שנת 2018! רק באותה שנה הסתיימה מלאכת הבנייה של הקיר המערבי, כ-250 שנים לאחר שהחלה הבנייה של הארמון כולו. עם המהפכה הרפובליקנית ב-1910 והגלות של משפחת המלוכה, המקום נסגר ולא היה בשימוש במהלך רוב המאה ה-20. ב-1996 החלו עבודות רסטורציה ושיקום של הארמון שהיה די נטוש, וב-2007 המקום הפך לאתר מורשת עולמי. בנוסף להיותו המוזיאון לאמנות דקורטיבית, המקום משמש גם כיום כאתר לטקסים רשמיים.
הכניסה לארמון מלאה בפסלים בסגנון ניאו קלאסי, ביניהם פסל של המלך קרלוש. פנים הארמון מעוצב באופן מפואר וראוותני הכולל חפצי אמנות ורהיטים יקרים שמשקפים את העושר והשגשוג של פורטוגל במאה ה-17 (בעקבות גילוי מחצבים רבים של יהלומים בברזיל שהייתה קולוניה של פורטוגל), ביניהם כלי חרסינה יקרים מסין ואוסף יוצא דופן של שעונים. החדרים המעניינים ביותר הם חדר הקהל המעוטר ביצירות מהמאה ה-15 עד תחילת המאה ה-20, חדר הכס, חדר האירועים שבו עדיין מתקיימות לעתים קרובות ארוחות ערב רשמיות, וחדרו של המלך ז’ואאו הרביעי שמכוסה כולו בציורים שנוספו ב-1823, כולל תקרה של הצייר דומינגוס סקווירה, אחד האמנים המובילים של פורטוגל באותה תקופה. החלק המערבי של הארמון שהושלם רק בשנים האחרונות עתיד לשמש כמוזיאון Royal Treasure Museum שיכלול אוסף מרשים של תכשיטים ואוצרות של משפחת המלוכה ועתיד להיפתח בתחילת 2022.
אורך הביקור הממוצע במקום הוא כשעה ו-45 דקות.
כתובת: Largo da Ajuda, 1349-021 Lisboa.
שעות פעילות:
ימי שישי-רביעי בשעות 10:00-18:00.
המקום לא פעיל בתאריכים: 1 בינואר, יום שני של פסחא, 1 במאי, 13 ביוני וה-25 בדצמבר.
עלות כניסה:
8 אירו. הכניסה חינם בימי ראשון ובחגים לתושבי פורטוגל.
פרטים ליצירת קשר:
+351 213 637 095 / 213 620 264
geral@pnajuda.dgpc.pt
דרכי הגעה למקום:
אוטובוס 18, 729, 732, 742, 60.
רכבת מתחנת קאיש דו סודרה (Cais do Sodre) לכיוון קשקאיש (Cascais), ירידה בתחנת בלם (Belém).
*המידע המפורט בכתבה נכון לשנת 2023. יתכנו שינויים במידע הכתוב ועל כן מומלץ להתעדכן באתר הרשמי של המקום.