האריחים הפורטוגזים – 500 שנות היסטוריה

אם טיילתם ברחובות פורטוגל, ודאי הבחנתם כי האריחים הם אחד מהאייקונים המרכזיים של התרבות הפורטוגזית. אולם, מקורם הוא בכלל ערבי. האריחים הללו נקראים בפורטוגזית “Azulejos”. מקור השם הוא מהמילה הערבית “אל-זולאי” שפירושה אבן קטנה מלוטשת, המשמשת לעיצוב מוזאיקה.

האריח הטיפוסי עשוי מקרמיקה דקה, אשר יוצרה במקור בגודל של 15*15 ס”מ, כאשר צד אחד שלה מזוגג על ידי גלזורה, מה שהופך את האריח לאטום ומבריק. בשל התכונות הללו, בשילוב עם עלות ייצור נמוכה ועמידות טובה, נעשה שימוש נרחב באריחים באזורים לחים ורטובים, בעיקר כציפויי קירות פנימיים וחיצוניים. בין היתר, האריחים מחפים תקרות של אולמות, ארמונות, גנים, כנסיות, מנזרים, מבני מגורים ועוד. יופיים של האריחים בהחלט מסנוור, אך נשאלת השאלה – כיצד אלו הגיעו לפורטוגל?

לאריחים יש היסטוריה ארוכה; הם היו בשימוש עוד במצרים ובמספוטמיה! השימוש בהם התרחב עם ההתפשטות הגאוגרפית של האיסלאם וכך הם עשו את דרכם לחצי האי האיברי. היו אלה המורים שהכניסו את הסגנון לאירופה, עם פלישתם בתחילת המאה ה-8 לספירה. המעצבים המוסלמים התחילו את השימוש באמנות האריחים בעיקר בספרד. בשנת 1498 המלך דון מנואל הראשון ביקר בסביליה והתאהב באריחים. למעשה, הוא עד כדאי כך התאהב בהם שהוא החליט לייבא אותם לביתו אשר נמצא בארמון שבסינטרה. וכך, בין המאות ה-15 וה-16 לספירה, יובאו לפורטוגל אריחים רבים בסגנון ה”היספנו מוריש” (זהו אריח עם דפוסים גאומטריים בהשפעה מוסלמית). רק בסוף המאה ה-16 לספירה הפסיקה פורטוגל לייבא אריחים והחלה בייצור עצמי.

בואו להתרשם מרשימת הסיורים שלנו >>

עם הגעתם של האריחים לפורטוגל, עיצובם החל לקבל השפעה של סגנון גותי וסגנונות של עמים שונים החיים בפורטוגל, מה שייצר סגנון עיצובי ייחודי. מלבד זאת, כשפורטוגל נכנסה לתקופת עידן התגליות, היא החלה לתעד על האריחים אלמנטים שנספגו מהקולוניות (כגון פילים, פנים של נשים אפריקיות ועוד). למעשה, אותם אריחים, שעכשיו הפכו פורטוגזיים לכל דבר, הושפעו מסגנונות שונים מכל העולם! למשל מאיטליה הגיעה טכניקה של צביעה על הגלזורה, מהמזרח הגיעה הפנטזיה של הקישוטים, הכחול פורצלן שמאפיין את האריח הפורטוגזי הגיע מסין ומהולנד הגיעו ציורים בסגנונות דתיים וצבאיים כמו גם ציורים של מזון.

לאחר רעידת האדמה המפורסמת משנת 1755, אשר במסגרתה 80% מהבניינים של ליסבון קרסו, מונה המרקש דה פומבל להיות ראש הממשלה. המרקש דה פומבל היה גאון כלכלי שהיה מנוי על שיקום העיר מחדש. הוא זה שהציף את העיר בקישוטי האריחים המדוברים. המרקש הבין שאותם אריחים, לא רק שהם יפים, אלה גם שימושיים, כי הם משמשים כווסת טמפרטורה. כלומר, הם שומרים על הבית קריר בקיץ וחמים בחורף.

לאורך השנים האריחים ספגו שינויים רבים בהתאם לתקופה שבה הם יוצרו;

בזמן מלכותו של דון ז’ואו החמישי (1706-1750) האריחים הושפעו רבות מסגנון של גילוף מוזהב. המוטיב הזה חזר על עצמו בשטחים של קירות שלמים, כך שקירות רבים קושטו בסגנון הבארוק. חשוב לציין שבאותה תקופה האריחים הזרים אשר הופצו ברחבי פורטוגל נתנו השראה לאריחים הפורטוגליים. האריחים הפורטוגליים החלו לתעד את חיי היום יום, ואלו נקראו אריחי ז’ואנינוש על שם מלך התקופה. עוד מאותה תקופה, הגיע מצרפת סגנון הרוקוקו אשר אופיין בשימוש בצבעי צהוב, ירוק וסגול ובקישוטים שמעוצבים עם אלמנטים פרחוניים ומספר גבוה של מסגרות אסימטריות. סגנון זה שימש בעיקר בקישוט גנים בשל קלילותו וחינניותו.

בהמשך, רעידת האדמה גרמה לנזק רב שהוביל לעיצובו של אריח סטנדרטי אשר יוכל להיות מיוצר בייצור המוני. אריחים אלה נקראים אריח פומבליניו (על שם המרקש דה פומבל). ייצור קל ועלות נמוכה אפשרו את יישומם המהיר ברחבי העיר על חזיתות של מבנים. עוד התחילו להיות נפוצים באותה תקופה – אריחים עם נושאים דתיים בתוך הבתים כדי להגן מפני אסונות טבע בעתיד.

האריחים שיוצרו בין השנים 1780-1830 נקראים האריחים הניאו-קלאסיים ונחשבים כתחילתם של ייצור אריחים במפעלים.

לאחר הפלישה הצרפתית בשנת 1807 הופסק ייצור האריחים בשל הגירתה של משפחת המלוכה לברזיל. אולם בשנת 1830 החלו מפעלי הייצור להגביר את הייצור בשל הזמנות הולכות וגדלות מברזיל ובשל כניסתו לייצור של אריח חדש שנקרא אריח חזית (אריח זה יוצר בין השנים 1840-1920). אריח זה שימש לציפוי מוחלט של חזיתות מבנים כדאי לתת למבנים ברק וצבע. תקופה זו אפיינה את המעבר לייצור אריחים סטנדרטיים המיוצרים ביחידות תעשיתיות.

עם תחילת המאה העשרים החלו להופיע אריחים בסגנון הארט-נובו (1890-1920). סגנון זה היה מיוחד מכיוון שנטש את כל הסגנונות הקודמים והדגיש את החשיבות של הדקורציה עם ציורים שלא נראו קודם לכן. לצערו של הסגנון, הוא לא פרץ מכיוון שבתקופתו של סלזאר, הרודן של פורטוגל, הוא דיכא סגנונות חדשים ו”מוזרים”. הוא למעשה דחה את כל השימוש באריחים ועבר לשיש. רק בשלב יותר מאוחר, שוב יכבוש האריח את ימי השיא שלו בידי אמנים שהתנגדו למשטר הדיקטטורה (1950-1970). בתקופה זו נקרא האריח “אריח מודרני” והוא המשיך את החדשנות הגדולה לעומת האריח המסורתי עם תבניות גאומטריות פשוטות.

כיום האריחים מציגים מגוון גדול של צורות, מוטיבים ויישומים. היישום הבולט ביותר הוא אירועי תרבות והתחדשות של אזורים עירוניים, וכמו כן ביצירות אומנות ציבוריות.

שוכנעתם שהאריח הפורטוגזי מרתק ומיוחד? אתם מתכננים טיול לפורטוגל בקרוב ורוצים לדעת היכן ניתן לראות כזה מגוון גדול של סוגי אריחים? תוכלו לבקר במוזיאון האריחים הלאומי!

במוזיאון זה ניתן לראות דוגמאות רבות של אריחים מסוגים שונים ומתקופות היסטוריות שונות כמו גם תערוכות זמניות מתחלפות.

במידה שלא תספיקו לבקר במוזיאון יפה זה המציג את ההיסטוריה של האריח הפורטוגזי, אל תרגישו רע! העיר ליסבון עצמה היא מוזיאון חי עם דוגמאות יפיפיות של אמנות האריחים הפורטוגזיים בני יותר מ-500 שנה.

למידע נוסף על המדרכות הפורטוגזיות.

בסיור היומי שלנו לאראבידה והסביבה אנו מבקרים במפעל לייצור אריחים בעבודת יד. אתם מוזמנים להצטרף אלינו ולחוות את העשייה המקומית מקרוב!

טוען... כבר איתכם :)