השם “אנריקה הספן” נשמע כה פואטי שאפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בדמות מרומן היסטורי. אך הוא היה אדם אמיתי בהחלט, ויותר מכך, אחד האנשים החשובים בהיסטוריה הפורטוגלית. כשמדברים על עידן התגליות של פורטוגל, רוב האנשים יחשבו מיד על מגלה הארצות הנודע ואשקו דה גמה (Vasco da Gama) שפתח את הנתיב הימי להודו. אך אנריקה הספן (או אנריקה הנווט) היה הרוח החיה שדחפה את הפורטוגלים לעידן התגליות והביא אותה לגדולה. בזכותו, הפורטוגלים יצאו אל הים, ולימים הפכו את פורטוגל ממדינה קטנה וענייה במערב אירופה לאימפריית ענק. אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסיור באזור בלם בליסבון, בו אנחנו מרחיבים על התקופה המרתקת הזו.
אז מי היה אנריקה הספן?
הנסיך אנריקה מפורטוגל (Infante Dom Henrique) נולד בפורטו ב-4 במרץ 1394 למלך פורטוגל ז’ואאו הראשון (João I) ולמלכה פיליפה מלנקסטר (Filipa de Lencastre). הוא היה הבן הרביעי של ז’ואאו ופיליפה (מתוך תשעה צאצאים סך הכל), ומכיוון שהבין שהוא לא הולך לרשת את כס המלכות בקרוב, התפנה לעסוק בתחום הימי. אנריקה הקים בית ספר לימאים והיה הרוח החיה שדחפה את הפורטוגלים למסעותיהם הימיים. בתקופה זו, שנקראת עידן התגליות, הפורטוגלים גילו מקומות ונתיבים ימיים חדשים.
כדי להבין את התקופה צריך לחזור לתחילת המאה ה-15, ימי הביניים באירופה. באותה עת החיטה הייתה מצרך נדיר, הבשר נטה להתקלקל מהר מאוד ועיני אירופה כולה היו נשואות להודו. הודו בשפה המודרנית היא תת היבשת ההודית, אך פעם הכוונה הייתה לאסיה כולה. “הודו” הייתה עשירה במצרכים, ובעיקר תבלינים שהיו חשובים מאוד לשימור המזון. שקיק קטן של פפריקה מתוקה שהיה עולה גרושים בהודו, היה עובר המון ידיים בדרך התבלינים העתיקה עד שהיה מגיע אל פורטוגל הרחוקה. וכאשר הגיע אליה לבסוף, התבלין היה שווה הון תועפות. מכאן נולד הצורך של פורטוגל למצוא תחליף לדרך המשי, ולמצוא דרך אחרת דרך להגיע להודו כך שאותם מצרכים לא יחליפו כל כך הרבה ידיים בדרך לפורטוגל.
וכאן אנריקה נכנס לתמונה. הוא חתר למציאת דרך שבה תוכל פורטוגל להגיע להודו, מקור התבלינים, והבין את הפוטנציאל של הים. הוא התיישב במבצר בסגרש (Sagres) בדרום פורטוגל והזמין מומחים, גיאוגרפים וקרטוגרפיים מלומדים, בין היתר יהודים ומוסלמים, להתייעצות, ומקץ זמן מה הבין שישנן שמועות על דרך ימית שנעשתה פעם מדרום לאפריקה. מרגע שהבין שהמשימה ברת ביצוע החל במלאכה: הקמת בית ספר ימי. הוא הבין כי על מנת לחצות את הים כפי שלא עשו עוד לפניו, הוא יצטרך להכשיר ימאים ולהמיר את ספינות הדייגים הקטנות לספינות מסע כבירות ומהירות. המלחים והדייגים הפשוטים הפכו לספנים ומגלי ארצות הירואים. אנריקה דאג שאותם ספנים יתעדו את המסעות כדי שהמסקנות והידע יצטברו וישמשו אותם להמשך, וכן שכל משלחת תנסה להתקדם דרומה מעבר לקודמתה.
בשנת 1415 אנריקה יוצא למסע הראשון שלו וכובש את סאוטה בצפון אפריקה, הכיבוש הראשון של הפורטוגלים באפריקה, ובכך פותח את הדלת להמשך המסעות דרומה לכיוון כף התקווה הטובה (שכונתה כף הסערות באותה תקופה, ובפורטוגזית: Cabo das Tormentas) ומזרחה להודו.
רוצים ליהנות מהנחות בסיורים? בואו לקרוא על החבילות שלנו >>
לאחר המסע הראשון אנריקה לא מפקד יותר על הספינות בשטח, אלא ממשיך לפקד מרחוק ולשלוח את הימאים שלו למסעות. משלחות בהוראתו מגלות את איי מדיירה בשנת 1419 ואת האיים האזורים ב-1427. המכשול הראשון שעומד בדרכו הוא כף בוז’דור (Cabo Bojador) באפריקה, איזור שיורדי הים האמינו בעבר שהוא מלא במפלצות ים ושדים אימתניים, שכל אדם שיגיע לשם עורו יהפוך שחור ויתפורר, ושספינתו תתהפך. האמונות התפלות הללו נפוצו מכיוון שהאיזור היה קשה למעבר על ידי הימאים בשל כיוון הרוחות שהשתנה במהירות והחול שהגיע עם הרוח. בתחילה, אף ימאי לא הסכים להדרים עם אנריקה ולהגיע לאזור זה. אבל אנריקה היה בעל התושייה. הוא נועץ באפיפיור וקיבל ממנו אינדולגנציות: שטרות מחילה לימאים שבהן היה מפורט שנסלחים להם כל חטאיהם אם רק יסכימו להפליג עם אנריקה. הימאים הסכימו וב-1434 הגיעו לכף בוז’דור והצליחו לעקוף אותו. בהמשך, הפורטוגלים ממשיכים דרומה לאורך חופי אפריקה, מגלים מדינות חדשות, עוסקים במסחר וכובשים יעד אחר יעד תוך פתיחת הדרך הימית להודו.
אנריקה הולך לעולמו ב-13 בנובמבר 1460 בעיירה סגרש לפני הגשמת חלומו, ולימים נקבר במנזר בטאליה. הוא לא זכה לראות את ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias) חוצה את כף הרוחות הרעות, ולמעשה מוכיח את טענתו של אנריקה שאפשר לחצות את הים מדרום לאפריקה. לאחר מכן המלך ז’ואאו השני משנה באופן רשמי את שם האזור לכף התקווה הטובה (Cabo da Boa Esperança). אנריקה לא זכה לשמוע על ואשקו דה גמה מגשים את חזונו ועושה את כל המסע הימי מפורטוגל עד להודו. אנריקה לא זכה לראות שרק בזכות הסכמיו המוקדמים עם האפיפיור הדרך הימית מפורטוגל להודו הפכה שייכת כל כולה לאימפריה הפורטוגלית בלבד. אנריקה לא זכה לראות איך פורטוגל הופכת לאימפריה ימית מפוארת שגדולה יותר מהאימפריה הרומית בשיאה.
בימיו של אנריקה הוא היה צריך לשכנע ימאים להפליג איתו עם שטרות מחילה מהאפיפיור, אך חמישים שנים לאחר מכן כבר כמעט לא היה אדם שלא רצה לקחת חלק בתהילה, בהרפתקה ובממון של המסעות הימיים. מכיוון שהיה בנו של מלך פורטוגל ואחיין של מלך אנגליה, אנריקה היה אחד האנשים העשירים שיכלו לממן ולגרום למסעות האלה לקרות, ואכן הוא הקדיש את כל חייו והונו למסע הימי להודו. הוא היה החלוץ של המסעות הפורטוגליים והביא את פורטוגל לגדולה, ועל כן כיום הוא מוצב בראש אנדרטת התגליות באזור בלם. אך ממש כמו משה, הוא נאלץ לעמוד מנגד לפני ההגעה לארץ המובטחת.
