פרננדו פסואה – Fernando Pessoa

שיתוף הכתבה
דף הבית / המלצות למטייל / פרננדו פסואה – Fernando Pessoa

פרננדו פסואה – Fernando Pessoa

פרננדו פסואה (1888-1935) נחשב ליוצר הפורטוגלי המפורסם ביותר מחוץ לגבולות ארצו וכן לאחד מגדולי המשוררים, הסופרים והוגי הדעות של המאה ה-20, זאת הודות לסיפור חייו המעניין וכתיבתו הייחודית. בעבור העם הפורטוגלי נוכח שהוא מושא לגאווה לאומית בתחום התרבות והאומנות. אם אתם צפויים לבקר בליסבון, מחכות לכן דרכים רבות להכיר את העיר דרך העיניים של פסואה, ובכתבה הזו תוכלו להתחיל את דרככם.

פסואה נולד ביוני 1888 בליסבון, לאם מורה לשפות ואב ששימש כפקיד ממשלתי, אולם אביו נפטר ממחלת השחפת כאשר היה פסואה בן חמש. נישואיה השניים של אמו היו לקונסול פורטוגל בדרום אפריקה, שהייתה באותן שנים קולוניה בריטית. כאשר היה פסואה בן שמונה עברו לגור בעיר דרבן שבדרום אפריקה. כך החלו שנים מעצבות וחשובות בחייו, בארץ חדשה ושונה מזו שנולד בה. פרננדו פסואה התחנך בשפה האנגלית ובגיל 13 החל לכתוב שירים. בתום לימודיו, כאשר היה בן 17, שב אל עיר מולדתו ליסבון, בה פעל ככתב, יוצר ואמן וחי בה עד אחרית ימיו.

רוצים ליהנות מהנחות בסיורים? בואו לקרוא על החבילות שלנו >>

פסואה התעניין רבות בנפש האדם ובפסיכולוגיה, הוא ניסה תמיד להרחיב את גבולות השפה על מנת להביע את עצמו ואת מורכבות האדם בצורה הטובה ביותר. ייחודיות מרכזית שלו הייתה פיתוח המושג “הטרונימים”; הוא בנה שלוש דמויות מרכזיות דרכן נהג לכתוב ותחת שמם להוציא את כתביו כאילו היו אנשים חיים בשר ודם, משוררים בעלי השקפת עולם שונה אחד מהשני. פסואה נתן לכל אחת מן הדמויות רקע, כתובת, אישיות, עמדה ואף סגנון כתיבה אישי, בכך הצליח להביע את עצמו ואת נפשו הכמהה לחיים אחרים.

מעבר לשלושת ההטרונימים הראשיים שלו (אלברטו קאיירו, ריקרדו רייש ואלוורו דה קאמפוש) פסואה חיבר יצירות נוספות תחת מספר רב של שמות עט, כ-70 לפחות, לכולן ביוגרפיה אישית שהתאים לכל שם. ההטרונימים הראשיים כיכבו בשלושה ספרים שראו אור ותורגמו אף לעברית: “מהחלון הגבוה ביותר”, “שנת מותו של ריקארדו רייש” ו-“מה עשיתי מן החיים?”.

פסואה לא זכה בחייו להכרה הראויה לו וזו הגיעה רק לאחר מותו. בשנת 1935 התגלו בדירתו למעלה מ-25 אלף דפים כתובים בכתב ידו, שכללו קטעי שירה, הגות, מחזות, טקסטים מיסטיים ורומנים. רוב יצירותיו החשובות ביותר התפרסמו וראו אור רק שנים לאחר מותו, אחת מהן היא גם “המדריך לתייר בליסבון” שנכתב באנגלית בשנה המשוערת 1925 ונקרא “מה שהתייר צריך לראות”. במדריך מצוינת מסעדה הנקראת “מרטיניו דה ארקאדה” (Martinho da arcada), אשר נוסדה בשנת 1782. עד היום, הרבה תודות להמלצתו במדריך, המסעדה פועלת ושוקקת חיים. פסואה הפך לסמל שהולך יד ביד עם המסעדה, ואפילו על אחד מקירותיה תוכלו למצוא תמונות וקטעי עיתונים מכתבות שבישרו על מותו. עוד במדריך, פסואה ממליץ על כיכרות מיוחדות, מבנים מרשימים ומפנה את תשומת לב הקוראים לפרטים קטנים ונסתרים.

לתיירים חובבי השירה אנו ממליצים לבקר בבית של פסואה אשר הפך למוזיאון ומרכז תרבות על שמו, הכולל גלריה משתנה מעת לעת, ספרייה, קטעי וידאו ופרטים אישיים כגון: משקפי ראיה, מחזה של שייקספיר, קטורת וכדומה. עבור מי שניצוץ הפסואה נדלק אצלו והתחבר למילותיו, אולי יתמזל מזלו ויפגוש באיש הספרייה המקסים אשר חקר את חייו במסגרת עבודת דוקטורט לספרות וזה ישמח לשוחח עם מעריצים נלהבים.

עוד אטרקציה פסואית לתיירים המתעניינים היא כמובן הפסל של פסואה, אשר ממוקם בקפה המפורסם “ברזיליירה”. פסואה נהג לשבת בקפה זה, מה שמשך למקום קהל רב. עד היום הפסל מושך אליו מבקרים רבים שנוהגים להצטלם ליד פסואה היושב לו ליד שולחן הקפה ומביט על העיר שהוא כה אוהב.

פרננדו פסואה - Fernando Pessoa

אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסיור קולינרי בליסבון, אותו אנחנו פותחים בהסבר על פסואה ועל בית הקפה החביב עליו.

לסיום, כמה ממילותיו הקסומות של פסואה, המעידות על תכונותיו הבולטות בתור אמן ומשורר, שיר שהוציא תחת שמו שלו, פרננדו פסואה:

אני אסיר נמלט

מיד כשנולדתי

נעלו אותי בתוכי,

ובכל זאת, ברחתי.

אם בני האדם מתעייפים

מלהיות במקום אחד

כיצד לא יתעייפו

מלהיות אדם אחד?

נפשי מחפשת אותי

אבל אני מהלך בהרים,

הלוואי שהיא

לא תמצא אותי לעולם.

להיות אחד זה בית-סוהר,

להיות אני זה לא להיות.

אני אמנם חי ובורח

אבל אני חי בהחלט.

 
 
 
 

לקריאה נוספת