נכתב על ידי רונה מוסייף, ממייסדי פורטוגו ומדריכה בליסבון. בשנת 2012 עברה להתגורר בליסבון, לאחר שנישאה לבעלה הפורטוגלי. היא למדה פורטוגזית ותרבות באוניברסיטת ליסבון, ומאז חיה ונושמת את העיר, את התרבות המקומית ואת הסיפורים שמאחורי הרחובות והפינות שלה.
שמעתם על הסיור החינמי שלנו? לחצו לכל הפרטים >>
ביקור במרכז פורטוגל אוגוסט 2026
בחודש יוני האחרון התחלנו לתהות לאן לנסוע בקיץ, בידיעה שהטיסה שסגרנו לארץ ככל הנראה תבוטל על ידי חברת התעופה הפורטוגלית. אחת ההמלצות שקפצו באחת מקבוצות הוואטסאפ בליסבון הזכירה לי בית הארחה שכבר מזמן רציתי לבקר בו: Os Jardins (@osjardins.boutique) · Sertã.
בשיטוט בדף האינסטגרם של בית הארחה המקום נראה חביב ביותר עם ערבי פיצות, נחל שזורם בשטח והרבה רוגע. התקשרתי לחברה שלי שכבר ביקרה במקום מספר פעמים ושאלתי אותה על המקום ועל איזור Sertã, שבכל 14 שנות מגורי בפורטוגל (!) כמעט ולא שמעתי עליו, והיא אמרה לי “רונה, סעו לשם, אני מבטיחה לכם שלא תתחרטו. וחכי לאוכל במקום, שחף מבשל מדהים!”
אז בלי להסס יצרתי קשר עם המקום ומיד ענתה לי בעברית ים המקסימה. ים נשואה לפטריק, היא מקיבוץ מעיין ברוך ופטריק משטוקהולם והם בכלל הכירו בתאילנד! ובדיוק לפני 7 שנים הם עברו לפורטוגל כדי לבנות את בית הארחה.
הגענו ביום שבת בסביבות השעה 17:00, בדיוק בזמן לערב פיצות שקורה באופן קבוע בימי שבת, בו מגיעים תושבי האיזור לערב של פיצה, יין וטאפסים. מאחר והגענו גם ללינה ולא רק לאכול היינו צריכים קודם לעשות צ’ק אין, שם שחף ותום היקרים קיבלו אותנו בחום תוך כדי תפעול ההכנות של ערב הפיצה. במתחם ישבה גם כל המשפחה שגרה בסמוך, ההורים פז ונעמה והאחות פלג ובן זוגה האיטלקי. תוך שעה וקצת המקום החל להתמלא באנשים תוך כדי שאנחנו מתמקמים בצימר שלנו, והילדים…? הם כבר היו עסוקים במגדלי אבנים בנחל עם ילדים שהכירו במתחם. תחושה חמימה של קיבוץ גלויות הציפה אותי, עם פורטוגזית, ספרדית, איטלקית, אנגלית ועברית בהרמוניה מושלמת כשאנחנו עוד בקושי כמה שעות במקום.
רוצים ליהנות מהנחות בסיורים? בואו לקרוא על החבילות שלנו >>
בבוקר קמנו קצת מאוחר, המקום התרוקן מאנשים ורק מי שלן בצימרים נותר בו. ארוחת הבוקר ששחף הכין היתה לא פחות ממושלמת! בשטח של המשפחה מגדלים פירות וירקות אורגניים ושחף משתמש בהם באופן סופר יצירתי. לארוחת הבוקר הוגשו לחמניות טריות, ממרח קישואים, ממרח פלפלים קלויים ועוד הפתעות נוספות. נעמה היקרה מכינה במקום גרנולה מדהימה שהילדים לא הפסיקו לטרוף, ואנחנו החלטנו באותו רגע להזמין ארוחת ערב לכולנו ולשתי משפחות חברים שהיו צפויות להצטרף אלינו במהלך היום. בקבוצה שלנו היו שניים שלא אוכלים גלוטן, סוכר ומוצרי חלב, טבעוני אחד ועוד מישהי שאלרגית לדגים. שחף היקר, בסבלנות רבה כתב את כל ההערות ותיאם איתנו את הארוחה לשעה 19:30. על האוכל נמשיך לדבר ממש עוד רגע.
לאחר ארוחת הבוקר החלטנו לצאת ליום טיול ובהמלצתה של תום נסענו ל-Passadiços do Penedo Furado, מסלול הליכה נוח ויפיפה בין בריכות מים טבעיות בו הילדים לא הפסיקו לקפוץ למים ולהתרגש מהמפל. משם המשכנו לבריכה טבעית נוספת במרכז העיירה שסמוכה למקום האירוח: Praia Fluvial da Ribeira Grande שהוא יותר נחל מאשר בריכה טבעית ויש גישה ממנו גם לבריכה ציבורית גדולה.
לקראת השעה 18:00 חזרנו בשקיקה לבית הארחה וניסנו לנחש מה שחף הכין לנו לאכול. כל כך רצינו וניסינו לדאוג שהילדים יתקלחו לפני אבל איך שהגענו הם רצו לנחל והחלו לשחק. כשנכנסנו למטבח המסעדה, שחף פתח לנו את שולחן השף, והגיש לנו מנות שלא היה אחד בשולחן של התלהב מהן; מסבחה שעועית, קרפצ’יו סלק, פטריות בתפוזים (כן כן!), דג מפורק על מצע של עלי תרד, רוסטביף ועוד מלא פינוקים.
הערב המשיך ואנחנו המשכנו לגמוע סיפור אחר סיפור; איך פז אבא של שחף החליט לקנות את האדמה, השריפה שפקדה את המקום שנים קודם לכן ומה בכלל הביא אותם לפורטוגל, ותוך כדי אני מבינה שאורית צדקה – זה לא סתם עוד מקום, סיפור המשפחה הוא זה שהפך את המקום למה שהוא. אז אכלנו הרבה מעבר למה שהיינו מסוגלים חזרנו לצימר ובעלי היקר הכריז: “שיהיה ברור, אנחנו חוזרים לכאן שוב”.
למחרת בזמן ההמתנה לארוחת הבוקר (שהיה ברור לנו שתהיה גם היא משגעת) לקחתי לי ספר והלכתי לשכב על אחד מכסאות הנוח שעל גדת הנהר. אמה בתי הגדולה ניגשה אליי וביקשה “אמא, תוכלי לבקש משפח (הטעות במקור) את המתכון ללחמניות שלו?”, עניתי לה “וודאי”, אבקש זאת בהמשך היום.
ביום הזה אנחנו יצאנו באיחור, כי סול, הקטנה שלנו נקשרה לחתולת המקום, שאגב הגיעה במקור מטבריה! ויחד איתה ויתר הילדים התקשו להיפרד מהחברים שהצטרפו אלינו רק ללילה אחד.
בואו להתרשם מרשימת הסיורים שלנו >>
המסלול הראשון שעשינו באותו היום היה Fragas de São Simão, שגם לו כמובן היה צריך להביא בגד ים. המסלול היה קצר ונוח, והבריכות הטבעיות בו היו מרהיבות. מבחינת יופי, זו ללא ספק הייתה גולת הכותרת של הטיול.
משם המשכנו לנהר נוסף עם מתנפחים, שאם תשאלו את הילדים שלנו, זו הייתה גולת הכותרת מבחינתם. למקום קראו Praia Fluvial do Malhadal. במחיר מצחיק של 2 אירו לאדם קיבלנו שעה שלמה של הנאה במתנפחים.
כאשר ירדנו, פנה אליי אדם בפורטוגזית ושאל אם אני מדברת בגרמנית. אמרתי לו שאני מדברת עברית, והוא ענה שזה היה נשמע לו כמו גרמנית. המשכנו לדבר והוא סיפר לי שביקר בארץ לפני 6 שנים, ושעם המזל שלו נפל על יום כיפור ולא הבין מה קורה. השיחה המשיכה להתגלגל, והוא, שגר באזור, ציין שחבל לו שכל התיירים כמעט ולא מגיעים לפנים המדינה, אלא נוסעים בעיקר לקו החוף, כי הם מפספסים לא מעט. במבוכה קלה הסכמתי איתו. כמות הפעמים שנסעתי לפנים המדינה הייתה קטנה בהשוואה לחופשות שלנו על קו החוף. לפני שנפרדנו הוא אמר לי כמה אהב את האוכל בישראל, וישר חשבתי על שחף שנמצא מרחק נסיעה קצר מאיתנו. סיפרתי לרודריגו, הפורטוגלי שדיבר איתי, על העסק של המשפחה של שחף, על הבישולים שלו ועל ערבי הפיצה. בשלב הזה כבר החלפנו טלפונים ושלחתי לו את כל הפרטים.
לאחר שהתקפלנו קיווינו שהילדים יירדמו באוטו, מה שכמובן לא קרה. סול חיכתה למפגש עם החתולה, ואני ובעלי רק תהינו מה שחף בישל לנו לארוחת ערב. הגענו לבית ההארחה ותהינו מה הילדים יעשו עכשיו, שכל החברים שלהם כבר חזרו לליסבון. למזלנו, משפחה חדשה עם ילדים הגיעה לבית ההארחה, ורפאל מצא עם מי לשחק כדורגל, בעוד סול עם החתולה ואמה בנתה מגדלי אבנים בנהר. לארוחת הערב היה דג שלם עם גרידת לימון וכרוב על מצע של טחינת קישואים – עוד מעדן!
בבוקר השלישי והאחרון, שחף קרא לאמה לעזור לו להכין את ארוחת הבוקר. כמה שהיא התרגשה! הוא הסביר לה כיצד אופים את הלחמניות וכיצד מכינים עוד דברים שהכין לנו.
ממש לפני שעזבנו, סיפרנו לנעמה שכל כך נהנינו שסגרנו חופשה נוספת לסוף החודש אצלם. כשכבר שעלינו על האוטו, נזכרתי ששחף ציין שיש להם יותר מדי קישואים בגינה, ושהם אפילו מחליפים גידולים עם השכנים. הוא כמובן הציע גם לנו, ולאור העובדה שכבר הרגשתי בת משפחה, הרגשתי בנוח לבקש אותם 🙂 בהתרגשות רבה צעדתי עם שחף לגינה, והוא הביא לי כמות נכבדה של קישואים טעימים.
בדרך חזרה לליסבון, עם סטייה לא קטנה מהדרך, עצרנו בבריכות טבעיות נוספות בשם Praia Fluvial do Agroal.
ואיך אומרים בפורטוגזית? “עד לפעם הבאה”.