תמונות מלוות אותנו כל הזמן. בעזרת הסמארטפונים לכולנו יש מצלמה בהישג יד שנותנת לנו את היכולת לתעד הכל: סלפי, טיול לחו”ל, תמונות נופים מרהיבים, תמונות של חיות המחמד שלנו ועוד. אבל מה בעצם היה לפני הסמארטפון? ביקור במוזיאון הצילום בפורטו עשוי לענות על שאלה זו ועוד, ובחינם! 😉
מוזיאון הצילום בפורטו (Centro Português de Fotografia) ממוקם במרכז העיר במבנה ששימש בעבר הלא כל כך רחוק כבית סוהר ובית משפט בשם Cadeia e Tribunal da Relação do Porto. המבנה משמש כמוזיאון הצילום משנת 2000, וכיום תוכלו לבקר בו ולהתרשם מאוסף וינטג’ של סוגים שונים של מצלמות. המוזיאון מציע 3 קומות לבקר בהן: בקומה הראשונה מוצגות התערוכות המתחלפות, ובקומות השנייה והשלישית מוצגות התערוכות הקבועות, ביניהן אוסף מצלמות מרשים שרובו היה שייך להיסטוריון והפרופסור להיסטוריה אנטוניו פדרו וינסנט (António Pedro Vicente), המכיל מצלמות נדירות וייחודיות החל מהמצאת הצילום הרשמית בשנת 1839, ביניהן מצלמה נסתרת בתוך קופסת סיגריות של קאמל. בנוסף לתערוכת המצלמות הקבועה והתערוכות המתחלפות, במקום נמצאת גם ספריית צילום מרשימה.
בניית המבנה עצמו החלה בשנת 1767 על ידי הארכיטקט אאוג’ניו דוש סאנטוש אי קרבאליו (Eugénio dos Santos e Carvalho). המבנה נבנה בהדרגה לאורך כ-30 שנים אך היה בשימוש עוד לפני סיום הבנייה. הוא חולק לשני חלקים שווים – בית סוהר ובית המשפט. בית הסוהר חולק לשלוש קומות, כאשר בקומת קרקע היו תאים צפופים מוקפים קירות גרניט כהים, לחים וקרירים, בקומה השנייה היו תאים מרווחים יותר שאכלסו אסירים במעמד כלכלי גבוה יותר ותא נשים, ובקומה העליונה היו חדרים אישיים לאסירים בעלי מעמד כלכלי וחברתי גבוה שהיו נעולים רק בלילה, והמרפאה. בית הסוהר אופיין בצפיפות שבו תוך התעלמות מוחלטת מהתקנות שהיו קיימות לגבי כמות האסירים שיכולים לאכלס תא. בנוסף לתאי הכליאה הייתה חצר לאסירים, מגורי שומרים וסוהרים, חדר נאומים לנידונים למוות, חדר בידוד וקפלה. בתחילת המאה ה – 20 בעקבות מעבר בית המשפט למבנה אחר, נוספו כמה סדנאות מלאכה קטנות, טרקלין לביקורי משפחות אסירים וההיכל המרכזי ששימש עד אז לאוורור ותאורה, הפך למעבר העיקרי בין אגפי כליאה נוספים שנפתחו כמו אגף בידוד לאסירות, ומתקן כליאה לקטינים (שעד 1862 נכלאו יחד עם שאר האסירים).
בואו להתרשם מרשימת הסיורים שלנו >>
בתקופת הדיקטטורה (1932-1974) בית הסוהר שימש בעיקר לאסירים פוליטיים לתקופות מאסר קצרות של בין שנה לשנה וחצי. בין האסירים שנכלאו שם היה גם הסופר קמילו קסטלו ברנקו (Camilo Castelo Branco) שנכלא בשנת 1861 בעקבות פרשת ניאוף בינו ובין הסופרת הפורטוגזית אנה פלאסידו (Ana Plácido) שנכלאה גם היא באותו מקום. בכלא כתב ברנקו תוך שבועיים (!) את אחת היצירות המפורסמות שלו – Amor de Perdição : אהבה נתונה לאבדון. בכיכר שבה נמצא המוזיאון הוצב לימים פסל של השניים חבוקים שנושא את שם הספר שכתב ברנקו. בשנת 1862 הוציא ספר נוסף בשם Memórias do Cárcere שניתן לתרגם ל”זכרונות מבית הסוהר”, בו הוא מתאר בין היתר את החוויה שלו בתוך בית הסוהר.
בשנת 1974, כמה ימים לאחר נפילת הדיקטטורה, בית הסוהר נסגר מסיבות ביטחוניות, והאסירים הועברו לבית סוהר קוסטויאש (Custóias), שעדיין היה בתהליכי בנייה. בשנת 1987 התחילו עבודות שימור כלליות של המבנה, איסוף מידע, סיקור ארכיאולוגי ותיארוך, ומחקר היסטורי של הנעשה בו בעבר. בשנת 1989 החל פרויקט שיקום ושיפוץ שהארכיטקט אומברטו ויירה (Humberto Vieira) ומשרד הארגון והפרויקטים מונו לעמוד בראשו, ובשנת 2000 תוך המרת המבנה לתפקיד החדש שלו כמוזיאון צילום, צורף ארכיטקט נוסף בשם אדוארדו סוטו מורה (Eduardo Souto Moura).
שעות פתיחה:
שלישי עד שישי 10:00-18:00
סופי שבוע וחגים 15:00-19:00
*המוזיאון סגור בתאריכים: ה-1 בינואר, היום ראשון של פסחא, ה-1 במאי וה-25 בדצמבר.
הכניסה חופשית.
הגעה למקום:
המוזיאון נמצא ממש במרכז העיר, ליד Cordoaria.
הליכה של כ-20 דקות מתחנת המטרו המרכזית Trindade.
*המידע המפורט בכתבה נכון לשנת 2023. יתכנו שינויים במידע הכתוב ועל כן מומלץ להתעדכן באתר הרשמי של המקום.