אלכוהול פורטוגלי – בירות, יינות, ליקרים ומה שביניהם
לפני שנתחיל, תדעו שבמקום לקרוא את כל האמור, אתם מוזמנים להצטרף לסיור הטעימות שלנו בפורטו!
אחד הדברים שהופתעתי לגלות בפורטוגל זה שלפורטוגזים יש תרבות אלכוהול מגוונת מאוד וארוכת שנים. מכיוון שרבים מן המשקאות נשארים בגבולות פורטוגל, שלל של משקאות אלכוהוליים מעולים לא זוכים לקבל את הבמה הראויה להם ולתייר הממוצע.
כמי שמתגורר פה כבר זמן מה, אנסה לשתף אתכם במעט שהצלחתי לספוג מן המקומיים…
נתחיל עם משקה ההמונים, הלא הוא הבירה – שני הברנדים השולטים בשוק הפורטוגלי הם Superbock ו-Sagres. אלה יחד מחזיקים בכ-89.5 אחוז ממכירות הבירה בפורטוגל(!). שתיהן בירות לאגר קיציות וקלילות, בהתאם למזג האוויר הים תיכוני שבפורטוגל.
SUPERBOCK
הבירה הפורטוגזית הנמכרת ביותר בעולם, נוסדה בשנת 1927. כאמור, זוהי בירת לאגר בהירה בעלת כ-5.2 אחוזי אלכוהול. מאוד מזכירה את הגולדסטאר הישראלית שלנו, וזה בשל רמת ריכוז הסוכר הגבוהה. כיום תוכלו למצוא אותה בגרסא השחורה (Stout), בגרסא הירוקה (בטעם לימון) ובגרסא ללא האלכוהול.
Sagres
נוסדה בשנת 1934 בעיר סאגרש (Sagres) שבדרום פורטוגל. סאגרש היא בירת לאגר בהירה המכילה כ-5 אחוזי אלכוהול. מזכירה בהחלט את הסופרבוק, אך מכילה פחות סוכר – מה שבעיניי נותן לה טעם עשיר יותר שאני לפחות מחפש בבירה. ניתן למצוא אותה בגרסא הרגילה או השחורה (Stout).
לאחרונה סאגרש הוציאו מהדורה חדשה הנקראת Sagres Bohemia שבה תוכלו למצוא גרסאות שונות של הסאגרש מבירת חיטה ועד פייל אייל. מטעמי האישי אותן בירות לא מגיעות לרמה של הבירות המיובאות ולכן אני מעדיף להסתפק בלאגר הקלאסית של הסאגרש.
ולאלה שלא יכולים לוותר על חוויית בירה בטיול…
בדומה לארץ, לאחרונה בירות הבוטיק קפצו מדרגה כאן בפורטוגל ולאט לאט אפשר לראות מבשלות קטנות שמתחילות לצוץ בעיר והרבה מאוד עסקים קטנים וברים שמתחילים למכור אותן. השתיים המרכזיות שיש בליסבון הן:
MUSA-Cerveja Independente
מבשלה קטנה ונחמדה שנפתחה בשכונת שאברגאש (Xabregas) בעיר. מציעה כרגע ארבעה סוגי בירות שונים שביניהם לאגר, פייל אייל, IPA ו-סטאוט. בירות מעולות וטובות. וכמובן שניתן לבקר במבשלה – חוויה בפני עצמה.
A.M.O
מבשלה קטנה ונחמדה שנפתחה בעיר. בעיקר מתמחה בהכנה של סוגים שונים של אייל מאמריקן פייל אייל, בריטיש אייל ואפילו פייל אייל עם נגיעות של קפה.
נמשיך בקלאסיקה – היינות הייחודיים לפורטוגל:
יין הפורט
יין הפורט הוא אולי המשקה האלכוהולי בעל הרזומה המרהיב ביותר בפורטוגל והוא מוכיח זאת בהיותו המשקה האלכוהולי המיוצא ביותר כאן (בעיקר לאזור צרפת בבריטניה). הוא מיוצר באזורי הצפון במדינה, בעמק הדורו.
היין הוא יין מתוק וחזק, עם כ-20 אחוזי אלכוהול. היין מתחיל את דרכו כיין רגיל, וכשרמת הסוכר עדיין גבוהה מחזקים אותו בברנדי, מה שבעצם עוצר את תהליך התסיסה של הענבים ורמת הסוכר נשמרת.
אם אתם רוצים להוכיח את מומחיותכם בתחום הפורט, אתם צריכים להכיר את ההבחנה בין שלושה סוגים מרכזיים:
רובי – הסוג הצעיר של היין, כשהוא מתיישן בחביות בין 3-5 שנים. צבעו אדמדם והוא המתוק מבין סוגי היינות. בשל היישון הקצר – הוא שומר על צבעו ועל טעמיו החזקים.
טוני – מתיישן בחביות קרוב ל-10 שנים, כאשר בשלב מסוים הוא מועבר להתיישן בחביות ברנדי ישנות, מה שנותן לו ארומה ייחודית משלו. צבעו של הטוני יותר קרמלי ובהיר מן הטוני, ולרוב הוא גם יהיה יותר מר.
וינטג’ – השם אינו מתייחס לזמן שבו היין מתיישן, אלא לזמן הקציר. אם כן, יינות וינטג’ הם יינות שעשויים מן הענבים הטובים ביותר. בשונה מהרובי והטוני, את הוינטג’ אפשר לשמור רק לכמה ימים לאחר הפתיחה מה שגם הופך אותו להיות “משקה לאירועים מיוחדים”.
יין ירוק (Vinho Verde)
בדומה ליין הפורט, בשנים האחרונות היין הירוק של פורטוגל מקבל תאוצה רצינית והוא מיוצא בכמויות גדולות (בעיקר לארה”ב שם הוא פופולרי).
על אף שמו, היין אינו ידוע בצבעו הירוק. לרוב הוא מגיע בתצורה לבנה ולעתים גם אדומה ולבנה תוססת. הלבנה התוססת היא זו שהשתלטה על השוק והיא הנמכרת מביניהם.
אם כן, מדוע יין ירוק? השם מגיע מן המחוז בצפון מערב פורטוגל בו מיוצר היין – אזור מיניו (Minho), שידוע בתור האזור הירוק (Verde) על שום הצמחייה הרבה שגדלה בו. כמו כן, בדומה ליין הבוז’ולה נובו הצרפתי, נוהגים לשתות את היין תוך שנה מן הבציר מה שנותן לו טעם צעיר, קל ורענן עם אחוזי אלכוהול יחסית נמוכים הנעים בין 9-12.5 אחוזים. את היין הירוק מכינים לרוב מתערובת זנים בלתי מוכרים כמו ארינטו (Arinto), אזל (Azal) ולוריירו (Loureiro).
יתרון משמעותי של היין הוא מחירו הזול. זאת בצירוף העובדה שהיין קליל וכיפי, ולעתים עם טוויסט מעניין (הלבן רוזה), מתאים לכל סיטואציה וזמן.
מושקאטל (Moscatel)
יין מתוק מחוזק אשר מגיע לכ-20 אחוזי אלכוהול. מקור השם מגיע מזן הענבים אשר נקראים ענבי מושקאטל. ענבים אלו ידועים בעיקר בריכוזיות הגדולה שלהם בסוכר ולכן הם אידיאלים להכנת יין אפרטיף מצוין. בדומה ליין הפורט, יין המושקטל מחוזק גם כן בברנדי.
המושקאטל עצמו הוא משקה המופק באזורים שונים באירופה, אך הפירמות המפורסמות בפורטוגל הן מושקאטל דה סטובל (Moscatel de Setúbal) עם שם במה עולמי אחר: מושקאטל דה אלכסנדריה (Moscatel de Alexandria) ומושקאטל גלגו בראנקו (Moscatel Galego Branco).
היין קליל וכיפי, והוא יכול גם להתלוות כמשקה לערב בבר או במסיבה. מכיוון שטעמו מרוכז מאוד ומתוק תוכלו לראות את הפורטוגזים מבקשים תוספת קרח ולימון כדי לדלל את טעמו החזק (ואני אישית ממליץ לעשות זאת).
נעבור עתה אל הליקרים הפורטוגזים המעניינים:
ז’ינז’ינייה
הז’ינז’ינייה הוא ליקר דובדבנים מחוזק המכיל בין 20-15 אחוזי אלכוהול. מקור השם מגיע מזן הדובדבנים ממנו מכינים את המשקה – זן הז’ינז’ה. המשקה מיוצר בתהליך תסיסה של דובדבני הז’ינז’ה בתוך ברנדי כאשר לאחר התסיסה מוסיפים סוכר, מים ותבלינים כשבראשם קינמון.
ישנו עדיין וויכוח גדול בין אובידוש לליסבון על מקור המשקה כשלכל אחת יש את הטיעונים שלה ואת צורת השתייה שלה. בליסבון ברוב המקומות תוכלו לקבל כוסית משקה עם הדובדבנים בתוכה ובאובידוש מגישים את המשקה בתוך כוסית עשויה שוקולד (אך היום גם בליסבון תוכלו למצוא חנויות ז’ינז’ינייה המגישות כך את המשקה). את הז’ינז’ינייה נהוג לשתות לאט לאט ולא ב”שוט”. במידה שבחרתם לשתות את הז’ינז’ינייה בכוסית שוקולד תדעו שנהוג לשתות אותה בשני סיבובים; כאשר הכוסית הראשונה היא ל”נפש” והכוסית השנייה היא כדי ליהנות מהשילוב של הז’ינז’יניה עם השוקולד.
מעבר לכך, הפורטוגזים מאמינים שלז’ינז’ינייה יש יכולות בריאותיות מאוד מאוד טובות (ממש בדומה לערק שלנו), כאשר הם נוהגים לשתות כוסית של ז’ינז’ינייה כדי להעביר מחלות שכיחות. אם תשאלו אותי? הם מנסים לחפש מחלות שכיחות כדי לשתות ז’ינז’ינייה… 😉
בסיור שלנו בליסבון תוכלו להצטרף לביקור בבית הז’ינז’ינייה הראשון שהוקם בעיר (יש הטוענים גם בפורטוגל) הנקרא Espinheira אשר ממוקם בכיכר סאו דומינגוש בליסבון. בית הז’ינז’ינייה הזה ידוע בטעמו המתקתק כאשר בבתי עסק אחרים יכולים למכור אותו יותר מתוק או מר בהתאם. בית הז’ינז’ינייה הוותיק הזה קיים כבר משנת 1840.
אמנדואה אמארגה (Amendoa Amerga)
אני תמיד אוהב לצחוק עם החברים שלי על כך שעולם המטאפורות הפורטוגזי הוא מאוד דל, הם פשוט יקראו לדבר כמו שהוא “בלי לשחק משחקים” ודווקא יש בכך המון קסם. זה בא לידי ביטוי במשקה “אמנדואה אמרגה” שפירושו הוא “שקדים מרים”. כמו שאתם יכולים להבין, אמנדואה אמרגה זהו ליקר שקדים פורטוגזי ומקורו באזורי הדרום – אלגרב ואלנטז’ו.
ליקר קליל שעל אף טעמו המתוק מר, יכול גם לשמש כאפרטיף או כדג’סטיף בהתאם, נהוג לשתות אותו בדרך כלל עם קרח ולימון סחוט כדי לדלל קצת את טעמו המרוכז ולהוסיף קצת עניין למשקה.
באייראו (Beirão)
בדומה לשארטרז (Chartreuse) הצרפתי או הייגרמייסטר (Jägermeister) הגרמני – ליקר הבאייראו נעשה גם הוא בתהליך של זיקוק כפול ומכיל בתוכו זנים שונים של תבלינים, עשבי תיבול ארומתיים וזרעים. להבדיל מהשארטרז או הייגרמייסטר שנחשבים למשקאות בעלי אחוז אלכוהול גבוה – הבאיירו מכיל רק 22 אחוזי אלכוהול מה שהופך אותו בעיניי למעניין.
המשקה קיים עוד מהמאה ה-19 לספירה ונשמר בסוד משפחתי העובר מדור לדור. המשקה נחשב למשקה מאוד פופולרי וניתן לשתות אותו נקי עם קרח ובגלל טעמו המורכב גם תמצאו אותו משולב בהרבה מאוד קוקטיילים. המשקה עצמו מיוצא למדינות רבות בעולם.
ונמשיך אל הספריטים של פורטוגל:
באגאסו (Bagaço)
בדומה ל-moonshine או הגראפה (Grappa) האיטלקית לפורטוגזים יש את הבאגאסו. הוא נחשב כאן למשקה ההמונים בזכות מחירו הזול ואחוז האלכוהול הגבוה (40 ומעלה), כשבמהלך היום תוכלו לראות את ותיקי העיר שותים את המשקה בפשטלריות. את הבאגאסו מכינים מקליפות הענבים ושאריות הענבים שנשארו בכרמים ולא שומשו להכנת היין, ובעצם משם לקוח שם המשקה אשר בדומה לאנגלית (baggase) המשמעות שלו היא פסולת. צבעו של המשקה שקוף דבש והוא מתאים לאוהבי האלכוהול הרציניים.
Café com cherinho
אחד הדברים הטובים ביותר שאפשר לעשות כשקמים בבוקר הוא להזמין Café com cherinho.
משמעות השם היא “קפה עם קצת ריח”, ומה שתקבלו זה את האספרסו שלכם כשהוסיפו לו מעט באגאסו. התוצאה היא משקה חדש לחלוטין עם ארומה מאוד מעניינת, ובואו נגיד שאחרי כוסית כזאת אתם יכולים לפתוח את היום כמו שצריך. באזורי מדיירה והאיים האזורים יכולים לקרוא למשקה Café com musica.
אגוארדנט (Aguardente)
המקבילה הפורטוגזית של ברנדי נקראת אגוארדנט. משמעות השם היא “מים שורפים” או “מי אש”. למשקה עצמו יש מסורת רבת שנים ואנשים מספרים על תקופות שבהם האגוארדנט היה נמכר בבקבוקים עם 70 אחוזי אלכוהול(!), עד שכבר נדרש היה להוציא את המשקה מן החוק. אך עדיין האגדות מספרות שאם תגיעו לכפרים נידחים בצפון תוכלו למצוא את זקני הכפר מכינים את האגוארדנט באופן המקורי.
הפורטוגזים משתמשים היום באגוארדנט כתחליף ישיר של ברנדי והרבה מאוד אנשים משתמשים בו להכנת הז’ינז’ינייה ויין הפורט המפורסם.
כיום תוכלו למצוא אותו בכל סופר או בר בעיר במתכונת הרגילה של 40 אחוזי אלכוהול. ברנד האגוארדנט הנפוץ והמפורסם נקרא CR&F אך הפורטוגזים משמיטים את ה-& מהמילה.
אפשר לשתות אותו בצ’ייסר או לקחת מנה של שתייה ולשתות אותה לאט לאט, חמה או עם קרח.
Medronho
עוד סוג של אגוארדנט הוא המדרוניו אשר עשוי מצמח המדרוניו, שגדל בעיקר במרכז פורטוגל. פרי המדרוניו דומה במראה לתות עץ כשצבעו בהיר יותר והוא גדול יותר. המשקה נחשב למשקה של חובבי האלכוהול משום שקשה מאוד להשיגו בסופרמרקטים או בערים הגדולות (למרות שתמיד אפשר למצוא). כיום, המשקה מופק בעיקר באזורים בהם גדל העץ. בעיקר בדרום, ובעיקר בעיקר באלגרב. בעבר הוא היה נחשב למשקה הדייגים שהיו שותים את המשקה בבוקר. הספיריט הזה חזק מאוד כשאחוזי האלכוהול שלו מגיעים גם לכ-48 אחוז.
אז הבנתם שפורטוגל היא הרבה יותר מ”פורט” ו-“ז’ינז’ינייה”?
יאללה – לחיים!
מאת: רון